וְאִם הַנִּצָּחוֹן עוֹד לֹא נָחַלְתִּי –

הַנֶּפֶשׁ יֵשׁ בְּנִצְחוֹנוֹת שָׂגְבָה.

אֶל הֹר הַהֲרָרִים אִם לֹא הֶעְפַּלְתִּי –

יֵשׁ אֶנָּשֵׂא עִם הַגִּבְעָה:

אֶת רוּמָהּ מָסְרָה לִי וְזִיוָהּ – –

בָּרוּךְ הַטּוֹב – כִּכְלוֹת הַכֹּל קַיָּם הוּא!

יַגִּיד הַפֶּרַח, כָּל מַבָּט בָּהִיר.

יֵשׁ יוֹם אוּלַי – יוֹם מִיָּמִים יוּרַם הוּא –

וְהָיוּ אֶחָד: הַנַּעֲרָה, הַשִּׁיר,

אֲנִי וּשְׂדֵה-קָצִיר – –

אשדות, תש"א