רקע
זאב ז'בוטינסקי
הֶסְפֵּד
mנחלת הכלל [?]
tשירה
שפת מקור: רוסית
פרטי מהדורת מקור: ערי ז'בוטינסקי; תש"ז 1947

הוּא לֹא נִגְדַּע, כְּקֹדֶם בֶּן-עַמְרָם,

עַל מוֹ-מִפְתַּן הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת;

הוּא לֹא הֵבִיא לִמְחוֹז-שַׁלְוָה-וְָנַחַת

נִדְחֵי-אֶחָיו מִתֹּפֶת-גָּלוּתָם.

הוּא אֶת עַצְמוֹ שָׂרַף בְּאֵשׁ יוֹקֶדֶת,

אֵשׁ עֲבוֹדַת-הַקֹּדֶשׁ לְצִיּוֹן;

עוֹד בַּמִּדְבָּר נִגְזַר עָלָיו לָרֶדֶת –

וּבְיוֹם שִׁחְרוּר נִמְסוֹר לָהּ לַמּוֹלֶדֶת

רַק אֶת עֲפַר פּוֹדֵנוּ הַגָּאוֹן…


וְנִתְגַּלָּה לִי פֵּשֶׁר דְּבָרָיו,

דִּבְרֵי-חִידָה מֵאָז, שֶׁל בַּר-בַּר-חָנָא, –

כִּי בַמִּדְבָּר – יַם-חוֹל אִלֵּם – תִּישַׁנָּה

לֹא רַק עַצְמוֹת נִקְלִים מוּגֵי-לֵבָב,

דּוֹר עֲבָדִים, לָהֶם בַּגַּב וָמֹחַ

חוֹתַם-קָלוֹן הִטְבִּיעַ שׁוֹט מִצְרִי –

אַךְ מִלְבַדָּם מָצְאוּ לָהֶם מָנוֹחַ

בְּקֶבֶר-חוֹל אַנְשֵׁי קוֹמָה וָכֹחַ

עִם גּוּף-בַּרְזֵֶל וְאֹמֶץ לֵב-אֲרִי.


כֵּן, נִתְחַוֵּר לִי סוֹד דִּבְרֵי חָכָם:

בְּתוֹךְ מִדְבָּר זָרוּעַ עַצְמוֹתֵינוּ,

לֹא אַרְבָּעִים שָׁנָה כַּאֲבוֹתֵינוּ –

זֶה אַרְבָּעִים יוֹבְלוֹת נוֹדֵד הָעָם;

וְלֹא בֶן-עֹל, חֲנִיךְ מַגְלֵב וָכֶלֶא,

נִקְבַּר עַתָּה בְלֶב אַדְמַת-נֵכָר –

לֹא, זֶה עֲנָק, עֲנָק עִם כֶּתֶף-סֶלַע

זֶה נֶשֶׁר-הוֹד, עִם עַיִן אֵין מִשְׁנֶה לָהּ,

וְגַם בְּעֶצֶב-נֶשֶׁר מְעֻטָּר.


הוּא בָּא לָעָם, גֵּאֶה וּזְקוּף-קוֹמָה,

וּבַת-קוֹלוֹ כְּרַעַם עַז הִרְעִימָה,

וַיּוֹלִיכֵנוּ קֵדְמָה וְקָדִימָה

בִּקְרִיאָתוֹ: “מוֹלֶדֶת – וִיהִי מָה!”

הוּא שָׁר עַל חַג בְּאֶרֶץ מְשֻׁחְרֶרֶת,

בְּאֶרֶץ-אוֹר, שֶׁלָּנוּ לְעוֹלָם –

וּלְיוֹם הַקֵּץ הָפַךְ לוֹ יוֹם-תִּפְאֶרֶת,

וְנִפְסְקָה בְּפִיו שִׁירָה סוֹעֶרֶת…

אַךְ בִּמְקוֹמוֹ יַשְׁלִים אוֹתָהּ הָעָם!


יַחְנִיק הָעֹל כֻּלָּנוּ עַד חָרְמָה,

תֹּאכַל הָאֵשׁ סִפְרֵי תֹּורַת קָדְשֵׁנוּ;

יְהִי גַנָּב בָּזוּי כָּל בֵּן – יוֹרְשֵׁנוּ,

וְאַחְיוֹתָיו – הֶפְקֵר בְּבֵית-טֻמְאָה;

וְסֵמֶל-עַד לִתְהוֹם-שִׁפְלוּת-וָרֶפֶשׁ

נִהְיֶה לַכֹּל בָּרֶגַע הַשָּׁחוֹר,

בּוֹ אֶת שִׁירְךָ נַשְׁכִּיחַ מִן הַנָּפֶשׁ

וְדִגְלְךָ נַרְתִּיעַ לְאָחוֹר!


קוֹלְךָ הָיָה כַּמַּן לַלְּבָבוֹת,

וּבִלְעָדָיו נִגְזַל מִנֶּפֶשׁ שׂבַע;

פַּטִּישׁ כַּבִּיר צָנַח אִתְּךָ מִגֹּבַהּ –

אַךְ בִּמְקוֹמוֹ יָבוֹאוּ רְבָבוֹת;

וּמִֵהַדָּם הַחַי יִשְׁקוֹט הָעֶצֶב,

וְהָרָעָב יִגְוַע בְּשֶׁצֶף-קֶצֶף

מִפְעַל-עֲנָק גוֹבֵר מִיּוֹם לְיוֹם:

נָקֹר נִקֹּר בַּשֵּׁן צוּרִים בַּדֶּרֶך,

זָחֹל נִזְחַל בְּמוֹט עָלֵינוּ בֶרֶךְ,

אַךְ – חַי הַשֵּׁם! – שִׁירְךָ יוּשַׁר עַד-תֹּם…


כֵּן יַעֲקֹב-אָבִינוּ בֶעָבַר

הֵבִיא בָנָיו לְסַף מוֹלֶדֶת-אִמָּא,

וְאֵל עַצְמוֹ חָסַם דַּרְכּוֹ קָדִימָה,

וְיַעֲקֹב נִלְחַם בּוֹ – וְגָבַר.

כִּזְרוֹת עָלִים זָרָה אוֹתָנוּ סַעַר,

אוּלָם נִינֶיךָ אָנוּ, יִשְׂרָ-אֵל!

לֹא יַרְתִּיעֵנוּ שׁוּם קָרְבָּן וְצַעַר

אִם אֵל עַצְמוֹ יָצָא לַחְסוֹם הַשַּׁעַר,

נִשְׂרֶה עִמּוֹ, נִפְרֹץ – וְנִגָּאֵל!


יְשַׁן, מַנְהִיג, בְּנֶפֶשׁ בְּטוּחָה:

יַגִּיעַ יוֹם, נִשְׂרֵנוּ, וְתִשְׁמַע עוֹד

קוֹל רִבֲבוֹת הָעָם וְרַעַם-צַעַד,

רִשְׁרוּשׁ הַנֵּס וְהֵד שִׁירֵי-שִׂמְחָה.

בַּיּוֹם הַהוּא מִדָּן עַד בְּאֵר-שֶׁבַע

יִזְכֹּר הָעָם פּוֹדֵהוּ הַגָּדוֹל,

וּבִרְכָתוֹ תַּרְנִין כָּל גַּי וָגֶבַע,

וּבְנוֹת-צִיּוֹן, בְּשִׁיר חָפְשִׁי כַטֶּבַע,

אֶת קִבְרְךָ תָּסֹבְנָה בְמָחוֹל.


המלצות קוראים
תגיות