רקע
זאב ז'בוטינסקי
שַׁפְלוֹךְ
mנחלת הכלל [?]
tשירה
שפת מקור: רוסית
פרטי מהדורת מקור: ערי ז'בוטינסקי; תש"ז 1947

אַךְ פָּתַחְתִּי סֵפֶר הַיְנֶה –

בְּלִבִּי פִּתְאֹם עָלָה

זֵכֶר זִינָה. “Berĝ Idylle”

זֶה הָיָה גַּם לִי וְלָהּ.


גַּם-כֵּן לַיְלָה, לֵיל-יָרֵחַ

וְרִשְׁרוּשׁ-אַשּׁוּחַ דַּק;

אַךְ עִם זִינָה לֹא יָשַׁבְנוּ

תַּחַת צֵל קוֹרָה וָגָג.


הִיא רָצְתָה לִרְאוֹת אֶת שִׁפְלוֹךְ

(“גֹּב-כִּבְשָׂה”, מָקוֹם נֶחְמַָד:

סְטַלַקְטִיטִים, סְטַלַגְמִיטִים –

וְהַכֹּל בִּפְרַנְק אֶחָד).


נִתְחַלְּפָה אַשְׁמֹרֶת-לַיְלָה,

אוֹר-שׁוֹמֵר חָמַק-נִסְתַּר;

רַק אֲנִי עִם פְרֵילֵין זִינָה

יְחִידִים עַל שִׂיא-הָהָר.


הוֹי, מַה טּוֹב! סָבָיב, מִתַּחַת,

הִתְנוֹעֵעַ וְנִשְׁפַּךְ

עַל צַמְרוֹת עֲצֵי-הַמַּחַט

כֶּסֶף-סַהַר הֲפַכְפָּךְ;


מִמְּרוֹמִים גָּלְשׁוּ לָעֵמֶק

וּפָשְׁטוּ עַל מֶרְחָבָיו

עַרְפַּלִּים – עֶדְרֵי צֹאן-שֶׁלֶג

וְעָבִים – חַשְׁרוֹת חָלָב;


וְקָרְנוּ אֵי-שָׁם, לְמַעְלָה,

בְּאֵינְסוֹף כָּחֹל וָרָם

“בְּתוּלָה”, “נָזִיר” וְ“אֵיגֶר” –

בְּכָל לֹבֶן-זָהֳרָם:


כַּךְ קָרְנוּ עִנְקֵי-הַשֶּׁלֶג,

שֶׁנִּדְמָה כְּאִלּוּ אֵל

הִפְקִידָם עַל חֶבֶל בֶּרְן

לְקַיֵּם מִשְׁמֶרֶת-לֵיל.


וְאָמְרָה בְּלַחַשׁ זִינָה,

עֲטוּפָה בְּסוּדָרָהּ:

-לוּ נוֹדַע בְּמִשְׁפַּחְתֵּנוּ

tête-à-tête כָּל-כַּךְ נוֹרָא!


זִינָה? עוֹד מְעַט וְדוֹקְטוֹר,

וּסְטוּדֶנְטִית זִֶה מִכְּבָר, –

בַּחֲצוֹת, בְּלֶב-הָאַלְפִּים,

יְחִידָה עִם גֶּבֶר זָר!


לִי אֵם-חֶמֶד; אַךְ לְאִמָּא

אֵין קָשֶׁה מִלְּהָבִין

יְדִידוּת לְלֹא כָּל נֹפֶךְ

וְחַבְרוּת בֵּין מִין לְמִין. –


דֹּם הִבַּטְתִּי בְּפָנֶיהָ

וְשָׁתַקְתִּי כְאִלֵּם,

בְּלִבִּי מוּכָן הַפַּעַם

לְהַסְכִּים דַּוְקָא לָאֵם.


וְשָׁרַקְתִּי, וְיָגַעְתִּי

בַּמֶּרְחָק לִנְעוֹץ מַבָּט,

-לוּ לִנְשׁוֹק אוֹתָהּ, אֶת אִמָּא,

אוֹ, נַנִּיחַ, אֶת הַבַּת!

……………………………………….

הַשָּמַיִם – יָם שֶׁל זֶפֶת,

הַיָּרֵחַ – אִי לָבָן…

(אַף כִּי אֵין כָּזֹאת בַּטֶּבַע,

הַנִּגּוּד הוּא מְצֻיָּן).


-אִישׁ מוּזָר, – אָמְרָה לִי זִינָה, –

דַּי לִשְׁרוֹק, הַעוֹד לֹא רַב?

מַה, הַגֶּד-נָא דֵּעוֹתֶיךָ:

הֲ…מַרְכְּסִיסְט אַתָּה אוֹ לָאו? –


רֶגַע קַל עִקַּמְתִּי חֹטֶם,

אַךְ עָנִיתִי: – מָרָתִי,

אִם חֶפְצֵךְ הוּא, טוֹב, אוֹדֶה-נָא

עַל אָפְיִי הָאֲמִתִּי.


בַּיַּלְדוּת תָּמִיד נָהַגְתִּי

בִּגְדוֹלִים לְהִתְגָרוֹת,

בְּרוּחִי מַרְדָּן מִטֶּבַע

נֶגֶד רֶסֶן וּגְדֵרוֹת.


אָז בְּרֶטֶט הִתְפַּלַּלְתִּי

לְאֵלָה וּשְׁמָהּ חֵרוּת:

נָא הַרְאִינִי לוּחַ-קֹדֶשׁ,

שֶׁחֻקֵּךְ עָלָיו חָרוּת!


וְהֶרְאַתְנִי עַל הַלּוּחַ

חֹק קָצָר וּכְלָל גָּדוֹל:

"כָּל אָדָם – חָפְשִׁי בַכֹּל הוּא:

אַף לִרְעוֹב מֵחֹסֶר-כֹּל".


אָז פָּנָה לִבִּי לָהּ עֹרֶף

(אַף כִּי צַר הָיָה לוֹ, צָר)

וּמָצָא מַלְכָּה אַחֶרֶת,

הַנִּקְרֵאת בְּשֵׁם מוּסָר.


לֹא אוֹתוֹ מוּסָר שֶׁאִמָּא

שִׁנְּנָה בְּחֹמֶר-דִּין…

(וְאָמְנָם אִמֵּךְ נֶחְמֶדֶת

וְיוֹדַעַת לְהָבִין).


אֵצֶל זוֹ הָיְתָה פִּי-שֶׁבַע

מְסֻבֶּכֶת הַתּוֹרָה:

כְּחָמֵשׁ שָׁנִים יָגַעְתִּי

עַד שֶׁבַּנְתִּי אֶת פִּשְׁרָהּ.


שָׁם צֻוָּה: "תִּשְׁמֹר מִכֶּתֶם

נַפְשְׁךָ וּמַצְפּוּנְךָ,

וַאֲשֶׁר לְכָל הַיֶּתֶר –

אֵין זֶה שׁוּב מֵעִנְיָנְיךָ".


אָז רָצִיתִי, פְרֵילֵין זִינָה,

גַּם לִבְכּוֹת וְגַם לִצְחוֹק;

וְהֵבַנְתִּי מַה שֶּׁקֹּדֶם

אַךְ נִצְנֵץ לִי מֵרָחוֹק:


רַק מוּג-לֵב וְדַל בָּרוּחַ

לָאֱלִיל נוֹשְׂאִים נַפְשָׁם.

אִישׁ עֶלְיוֹן הוּא זֶה שֶׁאֵין לוֹ

עַל הַמֵּצַח שׁוּם חוֹתָם.


רַק לִפְנֵי חָפְשִׁים כָּאֵלֶּה

מִשְׂתָּרַעַת מֶרְחַבְיָה;

וְעֵינָם עַד סוֹף כָּל אֹפֶק,

עֵין הַנֶּשֶׁר, צוֹפִיָּה.


הֲרוֹצָה אַתְּ, פְרֵילֵין זִינָה,

הֲרוֹצָה אַתְּ לִרְאוֹתָם?

טוֹב, הֵא יָד לָךְ: לְפָנַיִךְ

אִישׁ-חוֹרִין, לְלֹא חוֹתָם. –


……………………………………….


קֹר גָּבַר מְעַט. וַתַּהַר

מַחְשַׁבְתִּי נִיצוֹץ חָכְמָה:

הַאֵינֶנּוּ קֹר מִסַּהַר,

אִם הַחֹם הוּא מֵחַמָּה?


וּפִתְאֹם עֵינִי הִבְחִינָה:

נֶעֶצְבָה הַבַּחוּרָה.

מַה קָּרָה? הֲקַר לְזִינָה

בִּמְעִילָהּ וְסוּדָרָהּ?


הִיא הִבִּיטָה, מְהַסֶּסֶת,

בְּעֵינֶיהָ הַטּוֹבוֹת

וְאָמְרָה בְּרֹךְ שֶׁל חֶסֶד:

-קַר, מִסְכֵּן, לְךָ, אֵין זֹאת?


נְחַלֵּק סוּדָר זֶה יַחַד! –

– אֵיךְ וְ… אִמָּא מַה תַּחְשׁוֹב?

– אֵין דָּבָר! לִי אֵין כָּל פַּחַד,

שֶׁתִּהְיֶה שָׁכֵן לֹא טוֹב! –


חֶרֶשׁ זָז גּוּפִי יָמִינָה,

זָז כְּטֶפַח – וְנִצְמַד.

פִּי הִפְלִיט: מֻתָּר לִי, זִינָה? –

וְחָבַקְתִּי לָהּ בַיָּד.


וְהִיא שָׂחָה לִי בְלַחַשׁ:

-בְּשַׁלְשֶׁלֶת מֻשָּׂגַי

מִתְּחִלָּה נִדְמָה כָּל רַחַשׁ

מְחֻוָּר לִי וּוַּדַּי.


אַךְ סָפֵק גּוֹבֵר כָּל פַּעַם,

וּבִפְרָט בְּפַעַם זוּ.

יֵשׁ אָמְנָם לִכּוּד וָטַעַם

בַּחֻלְיוֹת שֶׁנִּתְחָרְזוּ;


אַךְ נַעֵר אוֹתָהּ שַׁרְשֶׁרֶת –

וְתָחוּשׁ בְּאֵיזֶה מוּם:

אֵין צִלְצוּל בָּהּ! הִיא עֲקֶרֶת:

לֹא תוֹלִיד אַף הֵד עָמוּם. –


אָז אָמַרְתִּי: – נָא, נָבִינָה

כִּי כָזֶה הוּא חָק-עוֹלָם,

שֶׁסִּבַּת חַיֵּינוּ, זִינָה,

הִיא גַּם עֶצֶם תַּכְלִיתָם.


מָה הַצִּיץ יַרְבֶּה נִיחוֹחַ,

אִם יִשְׁתֶּה אַך נֵטֶף-טַל,

כֵּן אַף הִיא נוֹתֶנֶת כֹּחַ

וְהָדָר לָאִידֵיאַל.


אוֹן פּוֹעֵל כִּפְלַיִם יֶרֶב,

עַז פִּי-שֶׁבַע אִישׁ-צָבָא.

אִם בַּבַּיִת – אִם בָּעֶרֶב

מְחַכָּה לוֹ אֲהוּבָה.


זֶה פִתְרוֹן וּמַעֲנֶה לָךְ,

מַה תֵּבֵל לְלֹא חַמָּה?

אַתְּ – טִירָה רֵיקָה מִמֶּלֶךְ,

אֲחוּזָה בְתַרְדֵּמָה.


כֵּן… וְדַי לִמְצוֹא רַק אֹמֶר,

סוֹד שָׁעָה וְסוֹד מָקוֹם,–

וּבַלֵּב, דּוֹמֵם כַּחֹמֶר,

גַּל חַיִּים יָשׁוּב לִזְרוֹם.


וְעַכְשָׁו הֵן נֶשֶׁף-פֶּלֶא;

אוֹבֶּרְלַנְדְּ סָבִיב יָשֵׁן.

הִסְתַּכְּלִי: כָּל כֵּף וָסֶלַע

מִתְנוֹצֵץ כְּאֶבֶן-חֵן!


הַשָּׁעָה – כַּפְתּוֹר וָפֶרַח.

הַמָּקוֹם – לוֹ אֵין שֵׁנִי.

רַק מִלָּה? אִם יֵשׁ לָהּ עֶרֶךְ

אֶמְצָאֶנָה גַּם אֲנִי.


מֶלֶךְ יֵשׁ לָךְ. רַק הַרְשִׁי-נָא

לְהַחְיוֹת עוֹלָם יָשֵׁן.

תַּעֲנִי-נָא, פְרֵילֵין זִינָה,

תַּעֲנִי-נָא, זִינָה – כֵּן?

……………………………………….

זֶה נָכוֹן כִּי אֵין אַף קֶרֶן

זִיו-תַּכְלִית בְּשׁוּק חַיִּים;

אַךְ יָפִים הָרִים שֶׁל בֶּרְן

תַּחַת אוֹר הַכּוֹכָבִים, –


וּבְנַשְּׁקֵנוּ פִּי בַת-חֶמֶד

תַּחַת אוֹר הַכּוֹכָבִים,

תִּמָּצֵא, אוּלַי, קַיֶּמֶת

גַּם תַּכְלִית בְּשׁוּק-חַיִּים.


המלצות קוראים
תגיות