אַךְ פָּתַחְתִּי סֵפֶר הַיְנֶה –
בְּלִבִּי פִּתְאֹם עָלָה
זֵכֶר זִינָה. “Berĝ Idylle”
זֶה הָיָה גַּם לִי וְלָהּ.
גַּם-כֵּן לַיְלָה, לֵיל-יָרֵחַ
וְרִשְׁרוּשׁ-אַשּׁוּחַ דַּק;
אַךְ עִם זִינָה לֹא יָשַׁבְנוּ
תַּחַת צֵל קוֹרָה וָגָג.
הִיא רָצְתָה לִרְאוֹת אֶת שִׁפְלוֹךְ
(“גֹּב-כִּבְשָׂה”, מָקוֹם נֶחְמַָד:
סְטַלַקְטִיטִים, סְטַלַגְמִיטִים –
וְהַכֹּל בִּפְרַנְק אֶחָד).
נִתְחַלְּפָה אַשְׁמֹרֶת-לַיְלָה,
אוֹר-שׁוֹמֵר חָמַק-נִסְתַּר;
רַק אֲנִי עִם פְרֵילֵין זִינָה
יְחִידִים עַל שִׂיא-הָהָר.
הוֹי, מַה טּוֹב! סָבָיב, מִתַּחַת,
הִתְנוֹעֵעַ וְנִשְׁפַּךְ
עַל צַמְרוֹת עֲצֵי-הַמַּחַט
כֶּסֶף-סַהַר הֲפַכְפָּךְ;
מִמְּרוֹמִים גָּלְשׁוּ לָעֵמֶק
וּפָשְׁטוּ עַל מֶרְחָבָיו
עַרְפַּלִּים – עֶדְרֵי צֹאן-שֶׁלֶג
וְעָבִים – חַשְׁרוֹת חָלָב;
וְקָרְנוּ אֵי-שָׁם, לְמַעְלָה,
בְּאֵינְסוֹף כָּחֹל וָרָם
“בְּתוּלָה”, “נָזִיר” וְ“אֵיגֶר” –
בְּכָל לֹבֶן-זָהֳרָם:
כַּךְ קָרְנוּ עִנְקֵי-הַשֶּׁלֶג,
שֶׁנִּדְמָה כְּאִלּוּ אֵל
הִפְקִידָם עַל חֶבֶל בֶּרְן
לְקַיֵּם מִשְׁמֶרֶת-לֵיל.
וְאָמְרָה בְּלַחַשׁ זִינָה,
עֲטוּפָה בְּסוּדָרָהּ:
-לוּ נוֹדַע בְּמִשְׁפַּחְתֵּנוּ
tête-à-tête כָּל-כַּךְ נוֹרָא!
זִינָה? עוֹד מְעַט וְדוֹקְטוֹר,
וּסְטוּדֶנְטִית זִֶה מִכְּבָר, –
בַּחֲצוֹת, בְּלֶב-הָאַלְפִּים,
יְחִידָה עִם גֶּבֶר זָר!
לִי אֵם-חֶמֶד; אַךְ לְאִמָּא
אֵין קָשֶׁה מִלְּהָבִין
יְדִידוּת לְלֹא כָּל נֹפֶךְ
וְחַבְרוּת בֵּין מִין לְמִין. –
דֹּם הִבַּטְתִּי בְּפָנֶיהָ
וְשָׁתַקְתִּי כְאִלֵּם,
בְּלִבִּי מוּכָן הַפַּעַם
לְהַסְכִּים דַּוְקָא לָאֵם.
וְשָׁרַקְתִּי, וְיָגַעְתִּי
בַּמֶּרְחָק לִנְעוֹץ מַבָּט,
-לוּ לִנְשׁוֹק אוֹתָהּ, אֶת אִמָּא,
אוֹ, נַנִּיחַ, אֶת הַבַּת!
……………………………………….
הַשָּמַיִם – יָם שֶׁל זֶפֶת,
הַיָּרֵחַ – אִי לָבָן…
(אַף כִּי אֵין כָּזֹאת בַּטֶּבַע,
הַנִּגּוּד הוּא מְצֻיָּן).
-אִישׁ מוּזָר, – אָמְרָה לִי זִינָה, –
דַּי לִשְׁרוֹק, הַעוֹד לֹא רַב?
מַה, הַגֶּד-נָא דֵּעוֹתֶיךָ:
הֲ…מַרְכְּסִיסְט אַתָּה אוֹ לָאו? –
רֶגַע קַל עִקַּמְתִּי חֹטֶם,
אַךְ עָנִיתִי: – מָרָתִי,
אִם חֶפְצֵךְ הוּא, טוֹב, אוֹדֶה-נָא
עַל אָפְיִי הָאֲמִתִּי.
בַּיַּלְדוּת תָּמִיד נָהַגְתִּי
בִּגְדוֹלִים לְהִתְגָרוֹת,
בְּרוּחִי מַרְדָּן מִטֶּבַע
נֶגֶד רֶסֶן וּגְדֵרוֹת.
אָז בְּרֶטֶט הִתְפַּלַּלְתִּי
לְאֵלָה וּשְׁמָהּ חֵרוּת:
נָא הַרְאִינִי לוּחַ-קֹדֶשׁ,
שֶׁחֻקֵּךְ עָלָיו חָרוּת!
וְהֶרְאַתְנִי עַל הַלּוּחַ
חֹק קָצָר וּכְלָל גָּדוֹל:
"כָּל אָדָם – חָפְשִׁי בַכֹּל הוּא:
אַף לִרְעוֹב מֵחֹסֶר-כֹּל".
אָז פָּנָה לִבִּי לָהּ עֹרֶף
(אַף כִּי צַר הָיָה לוֹ, צָר)
וּמָצָא מַלְכָּה אַחֶרֶת,
הַנִּקְרֵאת בְּשֵׁם מוּסָר.
לֹא אוֹתוֹ מוּסָר שֶׁאִמָּא
שִׁנְּנָה בְּחֹמֶר-דִּין…
(וְאָמְנָם אִמֵּךְ נֶחְמֶדֶת
וְיוֹדַעַת לְהָבִין).
אֵצֶל זוֹ הָיְתָה פִּי-שֶׁבַע
מְסֻבֶּכֶת הַתּוֹרָה:
כְּחָמֵשׁ שָׁנִים יָגַעְתִּי
עַד שֶׁבַּנְתִּי אֶת פִּשְׁרָהּ.
שָׁם צֻוָּה: "תִּשְׁמֹר מִכֶּתֶם
נַפְשְׁךָ וּמַצְפּוּנְךָ,
וַאֲשֶׁר לְכָל הַיֶּתֶר –
אֵין זֶה שׁוּב מֵעִנְיָנְיךָ".
אָז רָצִיתִי, פְרֵילֵין זִינָה,
גַּם לִבְכּוֹת וְגַם לִצְחוֹק;
וְהֵבַנְתִּי מַה שֶּׁקֹּדֶם
אַךְ נִצְנֵץ לִי מֵרָחוֹק:
רַק מוּג-לֵב וְדַל בָּרוּחַ
לָאֱלִיל נוֹשְׂאִים נַפְשָׁם.
אִישׁ עֶלְיוֹן הוּא זֶה שֶׁאֵין לוֹ
עַל הַמֵּצַח שׁוּם חוֹתָם.
רַק לִפְנֵי חָפְשִׁים כָּאֵלֶּה
מִשְׂתָּרַעַת מֶרְחַבְיָה;
וְעֵינָם עַד סוֹף כָּל אֹפֶק,
עֵין הַנֶּשֶׁר, צוֹפִיָּה.
הֲרוֹצָה אַתְּ, פְרֵילֵין זִינָה,
הֲרוֹצָה אַתְּ לִרְאוֹתָם?
טוֹב, הֵא יָד לָךְ: לְפָנַיִךְ
אִישׁ-חוֹרִין, לְלֹא חוֹתָם. –
……………………………………….
קֹר גָּבַר מְעַט. וַתַּהַר
מַחְשַׁבְתִּי נִיצוֹץ חָכְמָה:
הַאֵינֶנּוּ קֹר מִסַּהַר,
אִם הַחֹם הוּא מֵחַמָּה?
וּפִתְאֹם עֵינִי הִבְחִינָה:
נֶעֶצְבָה הַבַּחוּרָה.
מַה קָּרָה? הֲקַר לְזִינָה
בִּמְעִילָהּ וְסוּדָרָהּ?
הִיא הִבִּיטָה, מְהַסֶּסֶת,
בְּעֵינֶיהָ הַטּוֹבוֹת
וְאָמְרָה בְּרֹךְ שֶׁל חֶסֶד:
-קַר, מִסְכֵּן, לְךָ, אֵין זֹאת?
נְחַלֵּק סוּדָר זֶה יַחַד! –
– אֵיךְ וְ… אִמָּא מַה תַּחְשׁוֹב?
– אֵין דָּבָר! לִי אֵין כָּל פַּחַד,
שֶׁתִּהְיֶה שָׁכֵן לֹא טוֹב! –
חֶרֶשׁ זָז גּוּפִי יָמִינָה,
זָז כְּטֶפַח – וְנִצְמַד.
פִּי הִפְלִיט: מֻתָּר לִי, זִינָה? –
וְחָבַקְתִּי לָהּ בַיָּד.
וְהִיא שָׂחָה לִי בְלַחַשׁ:
-בְּשַׁלְשֶׁלֶת מֻשָּׂגַי
מִתְּחִלָּה נִדְמָה כָּל רַחַשׁ
מְחֻוָּר לִי וּוַּדַּי.
אַךְ סָפֵק גּוֹבֵר כָּל פַּעַם,
וּבִפְרָט בְּפַעַם זוּ.
יֵשׁ אָמְנָם לִכּוּד וָטַעַם
בַּחֻלְיוֹת שֶׁנִּתְחָרְזוּ;
אַךְ נַעֵר אוֹתָהּ שַׁרְשֶׁרֶת –
וְתָחוּשׁ בְּאֵיזֶה מוּם:
אֵין צִלְצוּל בָּהּ! הִיא עֲקֶרֶת:
לֹא תוֹלִיד אַף הֵד עָמוּם. –
אָז אָמַרְתִּי: – נָא, נָבִינָה
כִּי כָזֶה הוּא חָק-עוֹלָם,
שֶׁסִּבַּת חַיֵּינוּ, זִינָה,
הִיא גַּם עֶצֶם תַּכְלִיתָם.
מָה הַצִּיץ יַרְבֶּה נִיחוֹחַ,
אִם יִשְׁתֶּה אַך נֵטֶף-טַל,
כֵּן אַף הִיא נוֹתֶנֶת כֹּחַ
וְהָדָר לָאִידֵיאַל.
אוֹן פּוֹעֵל כִּפְלַיִם יֶרֶב,
עַז פִּי-שֶׁבַע אִישׁ-צָבָא.
אִם בַּבַּיִת – אִם בָּעֶרֶב
מְחַכָּה לוֹ אֲהוּבָה.
זֶה פִתְרוֹן וּמַעֲנֶה לָךְ,
מַה תֵּבֵל לְלֹא חַמָּה?
אַתְּ – טִירָה רֵיקָה מִמֶּלֶךְ,
אֲחוּזָה בְתַרְדֵּמָה.
כֵּן… וְדַי לִמְצוֹא רַק אֹמֶר,
סוֹד שָׁעָה וְסוֹד מָקוֹם,–
וּבַלֵּב, דּוֹמֵם כַּחֹמֶר,
גַּל חַיִּים יָשׁוּב לִזְרוֹם.
וְעַכְשָׁו הֵן נֶשֶׁף-פֶּלֶא;
אוֹבֶּרְלַנְדְּ סָבִיב יָשֵׁן.
הִסְתַּכְּלִי: כָּל כֵּף וָסֶלַע
מִתְנוֹצֵץ כְּאֶבֶן-חֵן!
הַשָּׁעָה – כַּפְתּוֹר וָפֶרַח.
הַמָּקוֹם – לוֹ אֵין שֵׁנִי.
רַק מִלָּה? אִם יֵשׁ לָהּ עֶרֶךְ
אֶמְצָאֶנָה גַּם אֲנִי.
מֶלֶךְ יֵשׁ לָךְ. רַק הַרְשִׁי-נָא
לְהַחְיוֹת עוֹלָם יָשֵׁן.
תַּעֲנִי-נָא, פְרֵילֵין זִינָה,
תַּעֲנִי-נָא, זִינָה – כֵּן?
……………………………………….
זֶה נָכוֹן כִּי אֵין אַף קֶרֶן
זִיו-תַּכְלִית בְּשׁוּק חַיִּים;
אַךְ יָפִים הָרִים שֶׁל בֶּרְן
תַּחַת אוֹר הַכּוֹכָבִים, –
וּבְנַשְּׁקֵנוּ פִּי בַת-חֶמֶד
תַּחַת אוֹר הַכּוֹכָבִים,
תִּמָּצֵא, אוּלַי, קַיֶּמֶת
גַּם תַּכְלִית בְּשׁוּק-חַיִּים.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות