לִי אֶתְמוֹל הִגִּידָה כַּרְמֶנְסִיטָה,
וְעַצְבוּת לְפֶתַע אֲחָזַתָּהּ:
"עוֹד מַסְרֵק יָפֶה לִי לֹא נָתַתָּ,
עוֹד צָמִיד שֶׁל כֶּסֶף לֹא קָנִיתָ!
רַעְיוֹתַי עוֹנְדוֹת כֻּלָּן מַחְרֹזֶת.
הֵן – חֶמְדַּת סֵוִילְיָה הַפּוֹחֶזֶת.
וַאֲנִי בוֹכָה מִדֵּי אֶרְאֶה זֹאת
גַּם בִּשְׁעַת חִנְגָא וְתַעֲלֹזֶת."
הוֹי, חַכִּי לָבֶטַח!
בְּזָחְלִי בַסֶּלַע
שְׁתֵּי בִרְכַּי תִּכְרַעְנָה
עַל חֹד-צוּר חוֹתֵךְ.
לֹא יַכְאִיב לִי חֶתֶךְ,
לֹא אִירָא מִכֶּלֶא.
דֹּם אָמוּת, גִּיטַנַָה,
עַל אַהֲבָתֵךְ.
עַד לִגְבוּל לֹא רַב לִי עוֹד הַדֶּרֶךְ.
כַּנָּחָשׁ אֶזְחַל בּוֹ לְלֹא מֹרֶךְ.
חֶמְדָּתִי, אַשִּׂיג לָךְ דֵּי-הַצֹּרֶךְ
אַלְמֻגִּים וָמֶשִׁי וּכְלֵי-עֵרִֶךְ.
אַךְ אִם אֵיד יִקְרֵנִי, יְפַת-תֹּאַר,
אִם כַּדּוּר יִמְצָא אוֹתִי בַשַּׁעַר, –
הֵן כִּכְלוֹת שָׁעָה קַלָּה שֶׁל צַעַר,
לְאַחֵר תִּתְּנִי חֶמְדּוֹת-הַנֹּעַר?
הוֹי, חַכִּי לָבֶטַח!
עַל כָּל נִיד וָשַׁעַל
אֲבָנִים תִּפְצַעְנָה
אֶצְבְּעוֹת יָדִי.
לֹא יַכְאִיב לִי חֶתֶךְ,
אַךְ אִירָא מִמַּעַל.
דֹם אָמוּת, גִּיטַנָה –
אַךְ לֹא לְבַדִּי.