נוֹתַרְתִּי לִזְכֹּר
לֹא לִסְלֹחַ,
אֲפִלּוּ נִסָּיוֹן לְהָבִין
יֵשׁ בּוֹ סְלִיחָה.
אֲנִי בַּזֶּלֶת שְׁחוֹרָה מִלַּבַּת הַשְּׂרֵפָה.
הָרוּחוֹת הַנּוֹשְׁבוֹת, הַמַּיִם
הַיָּמִים הָעוֹבְרִים
אֵינָם מְרַכְּכִים אֶת לִבָּה, אֲשֶׁר
הָפַךְ אֶבֶן.
אֲנִי עָשָׂן שָׁחוֹר. נָע וָנָד
בֶּחָלָל, אֲשֶׁר פַּעַם
הָיָה נִקְרַָא:
שָׁמַיִם –
מְבַקֵּשׁ לִמְצֹא מְנוּחָה בְּחֵיק הָאֲדָמָה
שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה עוֹד
לְכַסּוֹת עָלָיו.