אֲהָהּ לִי וַאֲהָהּ, שִׁבֹּלֶת

עִם גַּרְעִינִים לוּטִים זָהָב.

קִוִּיתִי בַּקָּצִיר לְקַב שֶׁל סֹלֶת –

וַתַּעַשׂ אֵפֶר מְלֹא הַקָּב.

הַאִם שְׁרָבַי שְׂרָפוּךְ עַד אֵפֶר

אוֹ כִּי הִכּוּ בָּךְ שִׁדְפוֹנַי?

שִׁבֹּלֶת יִזְרְעֶאל וְעֵמֶק חֵפֶר,

הָיְתָה בָּכֶן יַד אֲדֹנָי?

עָנַתְנִי הַשִּׁבֹּלֶת הַנִּשְׂרֶפֶת,

קַמְצוּץ שֶׁל אֵפֶר חַם מִן בָּר:

גָּאֹה גָאִיתִי כְּשַׁרְבִיט עִם צֶפֶת

וּמִשְׁבַּצְתִּי אַבְנֵי עִנְבָּר.

וַיְהִי בַּלַּיְלָה עֵת שַׁלְהֶבֶת

נִתְּכָה עַל כֹּתַרְתִּי־זָהָב;

וְרָאֲתָה דּוּמָם רַק עֵין כּוֹכֶבֶת

בִּשְׁלֹחַ אֵשׁ בִּי בֶּן־עֲרָב.