מִמַּעֲמַקִּים הַזְעִיקֵנִי זַעֲקַת עַמֶּךָ,
אֵל נָקָם וְשִׁלֵּם;
אֵינִי יָכוֹל לְהִתְהַלֵּךְ תַּחַת שָׁמֶיךָ
חֵרֵשׁ וְאִלֵּם.
אֵינִי יָכוֹל לְזַמֵּר בִּקְהַל עָם חֲסָדֶיךָ
עֵת יִזְעַק אַלְלַי;
אֵינֶנִּי מַסְפִּיק לֶאֱסֹף עַד עֶרֶב עַל שָׂדֶיךָ
דַּם חֲלָלַי.
הַזְעִיקֵנִי, אֱלֹהִים, זַעֲקַת שַׁלְהָבֶת
אוֹ רָצְחֵנִי בְּיָדֶיךָ עַל לֹא חֵטְא;
כִּי כְּלוּם יְצַרְתַּנִי, שֶׁאֲבָרֵךְ עַל הַמָּוֶת
יוֹם־יוֹם: בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת?