אֲנִי מַאֲמִין בְּךָ, בּוֹרְאִי,
בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה
כְּכָל אֲשֶׁר הֶחְשַׁכְתָּ
וְהֶעֱמַקְתָּ הָאֵימָה;
כְּכָל אֲשֶׁר טָבַחְתָּ וְהוֹסַפְתָּ
וְעוֹד תִּטְבַּח
אֶל שַׁעַר הֶחָצֵר וְלַגָּדֵר
וְלַנִּדְבָּךְ
וּלְפֶתַח הָאוּלָם, אֶל הַפְּנִימִי
כְּלַחִיצוֹן,
וְדָמִי נִסְבָּא רוֹתֵחַ
אוֹ שֶׁכְּבָר יִצֹּן;
כְּכָל שֶׁנִּזְלְלוּ בְּתָרֵי חַיִּים
אוֹ חֲרוּכִים מֵעַל שְׁפוּדָם
וְנֵתַח, נֵתַח מְצַעֵק מִכָּל שֻׁלְחָן
וּפֶה מוּדָם;
כְּכָל שֶׁחֲרוֹנְךָ לִחֵךְ
וְלֹא הֶחְיָה
עֵדָה, עֵדָה עִם צְרוֹר הַטָּף
בְּבֵית שֶׁחְיָהּ;
כְּכָל אֲשֶׁר צִוְחִי יוֹמָם וָלַיְלָה,
עִם הִכָּפְתִי
עַל הַמַּטְבֵּחַ
הַתָּפְתִּי,
רֵיקָם יָשׁוּב וְעַל פָּנַי
יִטְפַּח נִכְלָם,
שֶׁלֹּא רִחַמְתָּ שַׁכּוּלִים
מִתְּהוֹם שִׁכְלָם;
כְּכָל שֶׁמְּלֹא דִינֶיךָ הַקָּשִׁים
עָלַי נִמְצָה
וְשִׁבְעָתַיִם הֲרֵעוֹתָ עוֹד –
כִּי שַׂמְתַּנִי לְשִׁמְצָה.
אֲנִי מַאֲמִין בְּךָ אֶל פְּנֵי הָעָם אוֹ בְּנִקְרַת הַצוּר
מֵחֶרְפָּתְךָ בּוֹ אֶטָּמֵן,
כְּכָל שֶׁמִּשְׁפָּטִי עִוִּיתָ
וַתְּכַזֵּב מֵהֵאָמֵן.