מוּל כְּחוֹל שְׁחָקִים אֶגְעֶה בִּבְכִי

אֶצְוַח צִוְחִי,

אָאֹר כָּל סַכְסְכָן וְלֵב שָׁחוּץ,

זוֹבְחֵי זִבְחֵי הָרִיב בַּבַּיִת וּבַחוּץ,

שֶׁכָּל אָדָם סוֹגֵד לְכִתָּתוֹ

וְלֹא יָשׁוּב עַד עֶצֶם מִיתָתוֹ,

שֶׁכֵּן כֻּלָּם הִרְעִילוּ הָעִסָּה –

וְאָכַל מִמֶּנָּה גַם תִּינוֹק בָּעֲרִיסָה.

אֲהָהּ לָהֶם, בַּאֲשֶׁר שִׁבְתָּם, קוּמָם, לֶכְתָּם –

בִּידֵי עַצְמָם דִּינָם נֶחְתַּם,

שֶׁהֵם יוֹדְעִים, שֶׁבִּבְנוֹתָם בָּמוֹת, בָּמוֹת

יִמּוֹט הַבַּיִת כַּאֲשֶׁר נָמוֹט.

וְכָל שִׁבֹּלֶת חֵן בְּכָל מְקוֹם מִזְרָע

תֻּכֶּה מִן גִּבְעוֹלָהּ וְעַד נִזְרָהּ.

וְלֹא יַצִּיל זָהָב וַאֲסָמֵי מָזוֹן

בְּיוֹם בּוֹ יְרַצְּחוּ חָזוֹן.

אַךְ טוֹב מֵהֶם הָעָם, שֶׁעוֹד יְקַו

לִכְרֹת מֵאָהֳלוֹ רָקָב.