הֲלֹא מַלְתְּעוֹתַי אֶעֱקֹר עַל חֲנִיכַיִם
וְשׁרֶשׁ לְשׁוֹנִי אֶכְרֹת מִפִּי –
מִתֵּת אָלָה לִדְרֹךְ סִפִּי,
מִקְרֹא לְשִׁדָּפוֹן וּלְשַׁבָּתוֹן בְּכָל רֵחַיִם.
וְאַף כִּי סְמַרְמַר שְׂעַר רֹאשִׁי
מֵרְאוֹת בְּנוֹף קְדוֹשִׁי
גְּזֵלַת הַתָּם בְּכָל שׁוּלַיִם;
וְאַף כִּי הַסַּפְסָר פָּשַׁט כְּמוֹ אַרְבֶּה וּשְׁחִין
בְּכָל שְׂדֵה כֶּרֶם וּשְׂדֵה שְׁלָחִין;
מְנֹאָץ בְּפִי נָבָל –
לֹא קָרָאתִי לָרָעָב וְלַצָּמָא,
וְשֶׁתֵּרֵד שַׁחֶפֶת בְּכָל גִּבְעוֹל קָמָה
וְשֶׁיִבְאַשׁ עֵנָב וְשֶׁיַּתְלִיעַ צֶמֶל,
וְשֶׁיִכְחַשׁ הַזַּיִת וְיִשָּׁבֵר הַמֶּמֶל.
לֹא, לֹא! לְרָעָב אַחֵר אֶקְרָא,
וְלֵאלֹהַי אֶכְְרַע
וְאֶתְחַנֵּן שַׁלֵּחַ בָּם: רָעָב לַחֶמֶל,
רָעָב לַצֶּדֶק,
רָעָב לָרוּחַ –
וּבָעַר בָּעֲצָמוֹת מִכָּל בַּרְקָן וָחֶדֶק
וּמִקָּרַחַת כֶּרֶם וּמִשָּׂדֶה קָרוּחַ.