אֲנִי מְחַיֵּב הַהֲוָיָה בְּדִיעֲבַד;
וְאַף כִּי אֵדַע, שֶׁכָּל מַה שֶׁנָּבַט
נָדוֹן לִבְלָיָה וּכְלָיָה –
אֲנִי חַי בְּאַשְׁלָיָה,
כִּי דָבָר לֹא יֹאבַד כַּאֲשֶׁר לֹא אָבַד.
אֲנִי יוֹדֵעַ מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית,
שֶׁבְּכָל הַחַי – הַמָּוֶת מִשְׁתַּקֵּף,
אַךְ הַיֶּדַע אֵינוֹ מְעַכֵּב
וְהַסּוֹף הַמַּר אֵינוֹ מַחֲרִיד;
וּכְשֶׁהַמָּוֶת לוֹחֵשׁ עַל אָזְנַי לְחָשִׁים
אֲנִי לוֹחֵשׁ אַהֲבָה עַל אָזְנֵי נָשִׁים.