פִּצְחִי נָא, בַּת הַשִּׁיר, פִּצְחִי

בְּשֶׁבַח לַתּוֹלַעַת;

הֲרֵי תָּמִיד מִתּוֹךְ הַיְקוּם דּוֹלָה אַתְּ

כָּל הָעֲרַאי וְהַנִּצְחִי.

אִמְרִי לָהּ לַתּוֹלַעַת הַזְּעִירָה,

שֶׁעַל גְּחוֹנָהּ זוֹחֶלֶת:

בַּפְּצִירָה פִּים שֶׁלָּךְ, נוֹסְרָה בָּשָׂר וְשֶׁלֶד,

אַף אַתְּ נוֹצַרְתְּ לוֹמַר שִׁירָה.

תּוֹלַעַת זוֹ, הֲרַת מְזִמַּת הַבְּלַאי

וְכָל תְּפָרִים פּוֹרֶמֶת,

הִיא הִיא אֲשֶׁר רוֹקֶמֶת

חוּט הַשָּׁנִי בֵּין נֶצַח לַעֲרַאי.

כִּי הִיא, אַחְרֵי הַשְׁלֵם מַעֲשֵׂה רָקָב,

טִפְלוּת וָטֶפֶשׁ,

תַּחֲזִיר בְּדוּמִיָּה הַלְּבוּשׁ שֶׁעַל הַנֶּפֶשׁ

אֶל מַחְצַבְתּוֹ, לְהַשְׁלָמַת הַקָּו.

עֲשִׂי לָךְ, בַּת הַשִּׁיר, גּוּפִיף תּוֹלַעַת כְּחָלִיל

לִנְפֹּעַ בָּהּ אִמְרֵי הַשֶּׁפֶר:

הַשֶּׂגֶב לָךְ, הָפַכְתְּ אָדָם עָפָר וָאֵפֶר,

פָּרִיד, חָלֵף, אַךְ לֹא יַחֲלֹף כָּלִיל.