עוֹד מְעַט וּשְׂרִיד בִּטְחוֹנִי, בִּי גָר,

יִתֹּם לְגַחֵל;

עוֹד מְעַט וְכִלְיוֹן עֵינַי נִגָּר

מִכְּמִיהָה וְיַחֵל.

וְזוֹ תְפִלָּתִי, אֲשֶׁר אוֹתִי שִׂגְּבָה

מִיגוֹנִי בְּאֹרַח נִפְלָא,

אַף הִיא תִגְוַע

וְלֹא תַּחְלִיפֶנָּה אֲפִלּוּ תִפְלָה.

וְכַיּוֹם לֹא פְּקָדַנִי מוֹשִׁיעִי וְלֹא זָכַר

וְלֹא קָשַׁב;

וְאִם יִמָּלֵךְ לְשַׁחְרֵנִי מָחָר –

וּשְׁחָרַנִי אוּּלַי לַשָּׁוְא.