קֶטַע

מְרַאֲשׁוֹתַי עַל קִיר לָבָן תָּלוּי

בַּחֲמִשָּׁה וָוִים שָׁטִיחַ,

טָרוּס פְּלוּסִין;

יָשָׁן־נוֹשָׁן הוּא וְטָלוּא,

אַךְ כִּי אֶכְבֹּשׁ רֹאשִׁי בּוֹ עוֹד אָרִיחַ

מֵרֵיחַ יוֹחֲסִין.

דָּהוּי־מָהוּהַּ וּכְשֶׁתְּפָרָיו רַבִּים

לִקְסֹם לִי עוֹד יֵיטִיב

עִם עַתִּיקוּת צְבָעָיו.

לִפְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּדֶרֶךְ עַקְרַבִּים

לָאָרֶץ הֲבֵאתִיו

מִבֵּית הָאָב.

נִצַּל הוּא פַּעַם מִדְּלֵקָה

שָׂרוּף, חָרוּךְ,

אַךְ אֶת שְׂרִידָיו אָסְפָה הָאֵם

בְּתוֹךְ חֵיקָהּ

וּבְטַעַם־אֵם בָּרוּךְ

הִשְׂכִּילָה לְתָאֵם

אֶת חֲלָקָיו הַמְחֹרָכִים

וְקַו לְקָו וְכַפְתּוֹרִים אֶל מוּל פְּרָחִים –

וַיְהִי שָׁלֵם כְּאָז בְּהַגִּישׁוֹ אָבִי בְּרֶגֶשׁ לְאִמִּי

לְשֵׁם קִשּׁוּט אוּלָם הַבַּיִת הַפְּנִימִי.