וַיְהִי אַךְ טָעֲמָה חַוָּה
מֵעֵץ הַדַּעַת – וַיַּעַן בָּהּ הַחֵטְא,
וּכֹה צָוְחָה מִזַּעֲוָה:
"פִּתַּנִי הַנָּחָשׁ לִטְעֹם
מִטּוֹב וָרָע – וַיִּדְחָפֵנִי
אֶל פִּי תְהוֹם.
הִנֵּה מוּלִי הַמָּוֶת בָּא,
נַפְשִׁי יִקַּח;
וְעֵת בְּמַחְשַׁכִּים אֶטְבַּע
יִבְרָא הָאֱלֹהִים אִשָּׁה שְׁנִיָּה
לָאִישׁ, וּבְצֵל הָהָר
ולְרַחַשׁ נְבִיָּה
יִשְׁכַּב וְזֶרַע יְחַיֶּה עִמָּהּ, –
וַאֲנִי בְּשָׂרִי הִמֹּק יִמַּק,
רַחְמִי יִשְׁרֹץ רִמָּה.
אֲהָהּ לְךָ, אָדָם, שֶׁרַחֲמַי
עָלֶיךָ נִכְמָרִים,
אַךְ הַקִּנְאָה כָּאֵשׁ בַּעֲצָמַי.
לֹא, לֹא, יַחְדָּו נִרְפַּד מִשְּׁכָּב,
אֱכֹל וָמוּת –
וּבִזְרוֹעַי בִּשְׂאוֹל עִמִּי תִּרְקַב".
“וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ”, אוּלָם לֹא מֵת
גַּם הוּא, וּמַעֲרֻמֵּי חַוָּה
הֵחֵל חוֹמֵד.
וְאַף כִּי לֹא הָיְתָה אִשָּׁה בִּלְתָּהּ – מִן עַתָּה
אָרְבָה חַוָּה לְמִצְעֲדֵי אָדָם,
בַּאֲשֶׁר כַּמָּוֶת קִנְאָתָהּ.