עִם בֹּקֶר בַּעֲלוֹת
בַּשַּׁחַק יוֹם וָרֹד
חָפְזוּ מִסְּטָיו שֶׁל בַּיִת
שְׁלשֶׁת נְעָרוֹת.
לִקְרֹא לָהֶן שֵׁמוֹת?
מַרְאָן וְתִלְבָּשְׁתָּן?
זֶה סוֹד כָּמוּס עִמִּי
וְעִם כֻּלָּן שְׁלָשְׁתָּן.
לְיַעֲלוֹת הַחֵן
לֹא כְּחָל וְלֹא סָרָק,
אַךְ כָּל לְחִי תִפְרַח
כְּפֶרַח הַפָּרָג.
זָלַף הָדָר בָּשְׂמוֹ,
פָּרְחוּ אִזְדָּרָכוֹת,
אַךְ שְׁלשֶׁת הַבָּנוֹת
בָּשְׂמָן אֵינוֹ פָּחוֹת.
קָרְאָה אַחַת בְּגִיל:
אֶל תַּחַת הַשִּׁקְמוֹת!
אָז צָחֲקוּ כֻּלָּן:
שָׂרְדוּ שָׁם שֵׁשׁ, עִקְמוֹת.
קָרְאָה שְׁנִיָּה: לַגָּן,
אֶל בֵּין הַשִּׁלְהָבִים!
שׁוּב צָחֲקוּ: שָׁם טוֹב
עִם צֵאת הַכּוֹכָבִים.
קָרְאָה שְׁלִישִׁית: לַיָּם,
יַמֵּנוּ הַתִּיכוֹן!
אָז צָהֲלוּ שְׁלָשְׁתָּן
בְּיֶתֶר עֹז וָרֹן.
עָבַר כָּאן תֵּימָנִי –
סַבָּל עִם חֲבָלָיו
וּבְצָחְקוֹ עִמָּן
הֵן צָחֲקוּ עָלָיו.
אֲזַי נֶהָג הִכְרִיז:
אֶשָּׂאֲכֵן רָחוֹק
שֹׁמְרוֹן וְהַגָּלִיל!
אַךְ הֵן הֶאְדִּירוּ צְחוֹק.
וְהִתְגַּלְגֵּל הַצְּחוֹק
וְהִצְטַחֵק הַכֹּל
וַתְּהִי גִילַת־רַנֵּן
בְּעֶצֶם יוֹם שֶׁל חֹל.
אָבִיב נָתַן מָשׂוֹשׂ,
גַּנּוֹת – אֶת נִיחוֹחָן
אַף שְׁלשֶׁת הַבָּנוֹת
פָּרְחוּ מִתּוֹךְ תּוֹכָן.