שַׂמְּחִינִי שׁוּב, יְרוּשָׁלַיִם, וְנִשְׂמַחְתִּי!
שֶׁמִּתּוֹכֵךְ כְּוֶרֶד מֵאֶבֶן הָצְמַחְתִּי.
כְּוֶרֶד מֵאֶבֶן, אוֹ כְּאֶבֶן מֵחֹרֶשׁ מְזֻיָּת,
אוֹ כְּיַהֲלֹם־דָּם עַל שִׂפְתֵי כָּל מוּמָת.
שַׂמְחִינִי מְאֹד, כִּי מְאֹד נֶעֱצַבְתִּי –
אַךְ אִם יֶשַׁע שָׂגַבְתִּי;
שֶׁכֵּן בֵּין שֶׁשָּׁכַבְתִּי וּבֵין שֶׁקַּמְתִּי,
בְּאַבְנֵי קֹדֶשׁ נִרְגַּמְתִּי.
קמה, תש"ט