אַתָּה אָדָם בָּשָׂר וָדָם,

מַה מַּבְדִּילְךָ מִכָּל הַשְּׁאָר?

סוֹעֵר יוֹתֵר דָּמְךָ הַחַם,

כָּאִיב בְּשָׂרְךָ מִכָּל בָּשָׂר.

זוֹעֵק אַתָּה מִן הַמְּצָרִים,

פּוֹרֵץ אַתָּה סוּגַר וָתָא.

אַךְ עֵת תִּשּׂוֹר עַל הַיְצָרִים –

אָדוֹן אַתָּה עַל הַ“אַתָּה”.

אַתָּה נִחַשְׁתָּ כָּל סוּפָה

וּמִדָּמְךָ תֶחֱזֶה עָתִיד;

אָמְנָם אַתָּה בֶּן הַתְּקוּפָה,

אַךְ לַתְּקוּפָה אַתָּה לַפִּיד.

(מן העיזבון)