בִּמְלֹאת אַרְבַּע שָׁנִים לְהִגָּנְזוֹ
הַגִּידָה לִי, יָדִיד עָגוּם־רָחוֹק, שָׁאוּל,
אַתָּה כְּבַשִּׁבְיָה אוֹ מִתְהַלֵּךְ גָּאוּל
בְּגַן הַנֵּצַח הַדּוֹמֵם וְהַנָּעוּל?
כִּי לֹא אִגֶּרֶת מֵעִמְּךָ אַף לֹא פִּתְקָה
לְמִן הַיּוֹם, אֲשֶׁר כַּף רַגְלְךָ נִתְּקָה
מִזּוֹ אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ וּמְשֻׁכַּת חִדְקָהּ.
הַגִּידָה לִי, עַתָּה מַה שִּׁיר לְךָ וּדְמוּת
עִם שֶׁשָּׁכַנְתָּ בְּעוֹלַם אֵין־מוּת?
וַדַּאי כְּאֶשְׁתַּקֵּד אַתָּה זַמַּר עַלְמוּת.
וְאוּלַי מֵרֹב הָגוּת תִּלְבַּשׁ תַּגַּת חָכָם
שֶׁרַק רָמֵי רָמִים לְמֶחְקָרָיו תָּחַם,
וְרָז עִמְּךָ וָפֶלֶא עִם כִּבְשׁוֹן עוֹלָם.
אֲנִי מַאֲמִין בְּךָ, שָׁאוּל, כִּי זֹאת גַּם זֹאת –
שְׁתֵּי הֲוָיוֹת כְּאָז אַתָּה קוֹשֵׁר עַזּוֹת
וְסוֹד סִנְתֵּזָה הֶעֱמַקְתָּ לַחֲזוֹת.
רָחַקְתָּ, אַךְ כְּבוֹדְךָ בָּאָרֶץ לֹא נִפְקַד,
גַּם תְּכֵלֶת יַקּוֹרָנְדָה, גַּם שִׁלְהָב יִיקַד
יַרְחִישׁוּ שֵׁם שָׁאוּל, וְשָׂא נָא גַּם בִּרְכַּת
מַעֲרִיצְךָ עַתָּה כְּאָז – יְהוּדָה קַרְנִי.