זְקָנוֹ מֻחָד סִגְנוֹן שָׂטָן,

שְׂפָמוֹ עָשׂוּי עִם שְׂפַם נָמֵר;

וְהִזָּהֵר נָא, בֶּן־אָדָם; וּבְיִחוּד אַתָּה, פַּיְטָן,

הִזָּהֵר וְהִשָּׁמֵר.

הוּא יִטְרֹף, יֹאכַל, יָמֹץ

וְלֹא יוֹתִיר.

הוּא יִשְׁחַק אֶת עַצְמוֹתֶיךָ וְיִזְרֵן כַּמֹּץ

יַחַד עִם הַשִּׁיר;

אַךְ אַתָּה, פַּיְטָן “נָבִיא” הִזָּהֵר בִּפְרָט,

הוּא יַעֲקֹד וִיגַרְדֵּם:

הוּא יַטְבַּע אוֹתְךָ בְּחִדֶּקֶל וּבִפְרָת,

בְּוִילְיָה, בְּסֵיינָה, בַּיַּרְדֵּן.

אַךְ אֲנִי – דַּרְכִּי הֱיוֹת שׁוֹקֵט וְגַם מַשְׁקִיט,

וּמֵ“רִשְׁעוּתוֹ” אֵינֶנִּי מִתְפָּעֵל;

סוֹף סוֹף הוּא אוֹהֵב מְאֹד גַּם “אִיטַלְקִית”

וְגַם – בַּת יִשְׂרָאֵל.

בְּיַאלִיק ז"ל אֶת מַטְבְּעוֹ טָבַע,

וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר:

בַּשְּׁחַרְחַר הַזֶּה יֵשׁ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה אַהֲבָה,

שֶׁהוּא מֻכְרָח לְ“הִתְשַׂטֵּן” וּלְ“הִתְנַמֵּר”.