יְפֵה הַנּוֹף,
בּוֹ דֶקֶל מִתַּמֵּר,
יַרְדֵּן עַל גַּב
כִּנֶּרֶת מִזְדַּמֵּר,
וְנֶשֶׁר טָס
מֵעַל הָרִים לַיָּם,
וְשֶׁמֶשׁ עָז
בִּתְכֵלֶת שַׁחַק רָם,
וּשְׁרַב מִדְבָּר
הָיָה לַאֲגַמִּים,
וּשְׂפַת חוֹזִים
בְּפִי עוּלֵי יָמִים, –
אַרְצִי הִיא זוֹ
נָאוָה וְנִשְׂגָּבָה,
בָּהּ עַם נוֹדֵד
יִשְׁכַּח כָּל דְּאָבָה,
בָּהּ אֲסָמֵינוּ
יִמָּלְאוּ שָׂבָע:
וְלֶחֶם עֲמֵלִים
וּדְבַר חָזוֹן –
וְיִשְׂרָאֵל לָעַד
גָּאוּל, חָפְשִׁי, חָסוֹן.
מחברות לספרות, אייר תשי"א