יְפֵה הַנּוֹף,

בּוֹ דֶקֶל מִתַּמֵּר,

יַרְדֵּן עַל גַּב

כִּנֶּרֶת מִזְדַּמֵּר,

וְנֶשֶׁר טָס

מֵעַל הָרִים לַיָּם,

וְשֶׁמֶשׁ עָז

בִּתְכֵלֶת שַׁחַק רָם,

וּשְׁרַב מִדְבָּר

הָיָה לַאֲגַמִּים,

וּשְׂפַת חוֹזִים

בְּפִי עוּלֵי יָמִים, –

אַרְצִי הִיא זוֹ

נָאוָה וְנִשְׂגָּבָה,

בָּהּ עַם נוֹדֵד

יִשְׁכַּח כָּל דְּאָבָה,

בָּהּ אֲסָמֵינוּ

יִמָּלְאוּ שָׂבָע:

וְלֶחֶם עֲמֵלִים

וּדְבַר חָזוֹן –

וְיִשְׂרָאֵל לָעַד

גָּאוּל, חָפְשִׁי, חָסוֹן.

מחברות לספרות, אייר תשי"א