אֲנִי צָמֵא, אֲנִי צִחֵה צָמָא,

נַפְשִׁי וּבְשָׂרִי לְמַיִם זוֹעֲקִים,

מִיבשׁת הָיִיתִי מְלַקְלֵק אֲדָמָה,

מְגַמֵּא כָּל תְּכֵלֶת הַשְּׁחָקִים:

הָיִיתִי מְשַׁרְבֵּב לְשׁוֹנִי הַיְבֵשָׁה

אֶל גְּדוֹת כָּל נַחַל בּוֹגֵד

לִמְצֹץ טִפַּת מַיִם מִן הַטְּרֵשָׁה

וּלְכַבּוֹת בְּעַצְמוֹתַי אֶת הַמּוֹקֵד.

הָיִיתִי מְלַחֵךְ

כָּל שָׂרִיד בָּעֵשֶׂב, כָּל גִּבְעוֹל צָרוּב,

כָּל שׁוֹטֶה שֶׁבֶּחָרוּב

אוּלַי יַרְטִיבוּ מַשֶּׁהוּ הַשְּׂפָתַיִם וְהַחֵךְ;

אֲנִי צָמֵא, אֲנִי עָיֵף מִשְּׁרָבִים,

אֲנִי אֵין־אוֹנִים;

הַאֵין זֶה מִקְסַם כָּזָב – אֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים

וְכוֹס עֲסִיס רִמּוֹנִים?