עַל פְּנֵי הַחוֹלוֹת הַחַמִּים,

קַרְקַע תֵּל־אָבִיב הַזָּהֹב,

אֶרְאֶה יַהֲלֻמִּים וּשְׁהָמִים

נוֹצְצִים מוּל הַשֶּׁמֶשׁ לָרֹב.

וּלְאֹרֶךְ הַיָּם הַכָּחֹל,

בֶּחָצֵר וּבָרְחוֹב וּבַגָּן

הֵם יוֹצְאִים בְּמַעְגָּל בְּמָחוֹל,

וִירֹעַע וִירֻנַּן וִינֻגָּן.

בַּבֹּקֶר יְדֵי הָאִמּוֹת

מְשַׁבְּצוֹת אַבְנֵי־חֶמֶד בָּעִיר;

כָּל אֶבֶן – עִם שֵׁם וְעִם אוֹת:

“אֶרְאֶלָה”, “חֶרְמוֹנָה”, “יָאִיר”.

עִם עֶרֶב לוֹקְטָה אֶת הַטָּף

וְאוֹסֶפֶת הַבַּיְתָה כָּל אֵם;

בָּרוֹם כִּי יָקִיץ כָּל כּוֹכָב –

בָּעִיר כָּל כּוֹכָב יֵרָדֵם.