יְהוּדִי עַבְדְּקָן, אַךְ שַׁתְקָן וְעָנָו

מְהַלֵּךְ בִּרְחוֹבֵנוּ עִם שְׁנֵי קַנְקַנָּיו;

וְהַקַּנְקַנִּים כָּל כָּךְ מַכְבִּידִים

שֶׁנִּמְתָּחִים בְּיָדָיו הַגִּידִים.

וּמִיהוּ הַלָּזֶה? הֱוֵה אוֹמֵר: הַחַלְבָּן

לִבְנֵי הַשְּׁכוּנָה עַל תִּינוֹקוֹת בֵּית רַבָּן.

אִמָּהוֹת מְכִינוֹת מִבְּעוֹד לַיְלָה כְּלֵיהֶן

וְלַבֹּקֶר – כְּאִלּוּ מִתְמַלְּאִים מֵאֲלֵיהֶם,

אַךְ הָעַבְדְּקָן הוּא הַמְהַלֵּךְ מִמָּבוֹא לְמָבוֹא

וְיוֹצֵק לְתוֹךְ הַכֵּלִים מֵחֲלָבוֹ.

וְהוּא עוֹסֵק בְּמִשְׁלַח יָדוֹ כְּבִדְבַר קְדֻשָּׁה.

הַמִּדָּה מִדָּה גְדוּשָׁה

וְהֶחָלָב טָהוֹר וְרֵיחָנִי כְּמוֹ שֶׁמַּתִּיזִים

עֲטִינֵי הַפָּרוֹת אוֹ הָעִזִּים.

כֶּסֶף? אֵין דּוֹחֵק. אֶפְשָׁר לְאַחַר שַׁבָּת

אוֹ לְאַחַר חֹדֶשׁ יָמִים,

הָעִקָּר, שֶׁלֹּא יֶחְסַר לְפִי הַטָּף,

לִפְנֵי לֶכֶת לְבֵית רַבָּן, קְצָת חָלָב חָמִים.

וַדַּאי־וַדַּאי, שֶׁהַחַלְבָּן אַף הוּא מְשֻׁפָּע

בְּבָנוֹת וּבָנִים,

שֶׁצָּרִיךְ לְפַרְנְסָם וּלְגַדְּלָם לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה

וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים מִן הַקַּנְקַנִּים,

וּבְכָל זֹאת שׁוֹאֲלוֹת זְקֵנוֹת: מִיהוּ וּמַהוּ,

הַאֻמְנָם יִתָּכֵן כִּי זֶהוּ אֵלִיָּהוּ

הַנָּבִיא הַטּוֹב, שְׁלִיחַ מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ?

וְאוּלַי בֶּאֱמֶת כְּדִבְרֵיהֶן כֵּן הוּא,

כִּי הַחַלְבָּן עַצְמוֹ עַנְוְתָן וְשַׁתְקָן

וְאֵינוֹ מַגִּיד מִי שְׁלָחוֹ עַד כָּאן.