שְׁנַיִם יְהוּדִים הוֹלְכִים בָּרְחוֹב

וְלֹא הוֹלְכִים, כִּי אִם רָצִים

כְּאִלּוּ אַחֲרֵיהֶם רוֹדֵף שְׁטָר חוֹב

אוֹ רוֹדְפִים רוּחוֹת פְּרָצִים.

וּשְׁנַיִם הַיְהוּדִים סָחִים שִׂיחָה חַמָּה,

שִׂיחָה בֵּין אִישׁ קוֹנֶה לְאִישׁ סַפְסָר;

הַסַּפְסָר יָרוּץ כַּסּוּס לְמִלְחָמָה

וְהַקּוֹנֶה מְהַדֵּס אַחֲרָיו כִּנְהוֹג אַפְסָר.

הַסַּפְסָר: "אָדוֹן יָקָר, הָהּ, הִזְדָּרֵז נָא וְהַקְדֵּם,

חֲטוֹף וּקְנֵה כָּל זְמָן עוֹד יֵשׁ;

כִּי כָּל גַּרְגִּיר אֶצְלֵנוּ – אַבְנֵי אֶסְמַרְגַּדֵּשׁ

וְהַמְּחִירִים עוֹלִים בִּלְהָבוֹת שֶׁל אֵשׁ,

תִּקְנֶה מִגְרָשׁ יָשָׁר, תִּקְנֶה מִגְרָשׁ עִם הָר –

הַכֹּל יָזוּב אֶצְלֵנוּ דְּבַשׁ וְגַם חָלָב"

אַך הַקּוֹנֶה אֵינוֹ כָּל כָּך נִמְהָר

וְלֹא נִפְתֶּה לְשִׁדּוּלָיו.

הַסַּפְסָר מְאַיֵּם עָלָיו בְּצֵאת הַחֹק

עַל מוֹעָצָה מְחוֹקֶקֶת וּבְרֹע הַמַּזָּל;

אַךְ הַקּוֹנֶה עוֹנֶה בְּחֵן בַּת־צְחוֹק:

“מוֹעָצָה מְחוֹקֶקֶת? אָז הַחוֹל יוּזַל!”

הארץ, 20.11.1932