(מִשּׁוּט בַּתַּעֲרוּכָה)

מַה טּוֹב לוֹ לַצַּבָּר, יָדִיד לוֹ בְּעִירֵנוּ יֵשׁ:

אֶזְרָח צָעִיר וּשְׁמוֹ: נִיצָן,

וְהוּא מַעֲבִיר מִמֵּקְסִיקָה אֶת מִשְׁפְּחוֹת־הָאֵשׁ

אֵלֵינוּ, עַל פִּרְיָן, פִּרְחָן, מַחְטָן, חִצָּן.

“מַמִילַרִיוֹת”, “אוֹפוּנְטִיָה” וְעוֹד וְעוֹד וְעוֹד

הַרְבֵּה מִינִים, הַרְבֵּה תְּרֵיסָר;

מֵהֶם בִּדְמוּת נָחָשׁ, מֵהֶם כְּעֵין קָדְקֹד,

שֶׁזֵּר פְּרָחִים עָלָיו – כְּרֹאשׁ נִירוֹן־קֵיסָר.

בָּנָה הָאִישׁ בַּ“יְרִיד” מְלוּכָה קְטַנָּה כְּאִי,

פִּנָּה טִבְעִית, מוֹלֶדֶת לַצַּבָּר;

כַּאן שֶׁלֶט מִתְנוֹסֵס: “גַּן מֵקְסִיקָאִי”

וּבוֹ מַפָּל שֶׁל מַיִם וְגֶשֶׁר לְמַעְבָּר.

שׂוֹחַחְתִי עִם הָאִישׁ (הָיִיתִי בַּבִּיתָן) –

וּבְצָמָא אֶשְׁתֶּה תּוֹרַת־צַבָּר מִפִּיו;

הֵידָד לְמַר נִיצָן, מִפִּי לוֹ שֵׁם נִתָּן:

אֲבִי כָּל קַקְטוּס, קִשּׁוּט לְתֵל־אָבִיב.

כלנוע, 19.4.1932