הוֹי מָה אֶשְׂמַח בְּיוֹם עֲצֶרֶת

עִם בְּנֵי עַמִּי בְּתֵל־אָבִיב,

עִם כָּל תִּינוֹק עֲנוּד עֲטֶרֶת

וְהוּא רוֹכֵב עַל שְׁכֶם אָבִיו.

הוֹי מַה יָּפוּ כָּל בְּנֵי הַנֹּעַר

הַמִּתְרַשְׁרֵשׁ כְּיַעַר רַךְ;

“הַנֹּעַר הָעוֹבֵד” אוֹ “בְּרִית הַצֹּהַר”

אוֹ “מַכַּבִּים” עוֹבְרִים בַּסָּךְ.

הוֹי מַה יָּפוּ זָקֵן וָעֶלֶם

וְכָל אוֹרֵחַ עִם גִּילוֹ;

יֻחְזַר נָא לָנוּ כְּבוֹד הַצֶּלֶם

שֶׁל עַם עוֹמֵד עֲלֵי תִלּוֹ!

וּשְׂמַח נָא עַם, זָקֵן וָנֹעַר

וּשְׁכַח לְרֶגַע כָּל יָגוֹן;

הוֹי מְסוֹר נָא לִי אֶת כּוֹס הַצַּעַר,

כִּי אֲקַבְּלוֹ לִבְלִי רָגוֹן.

אֲנִי פַּיְטָן שֶׁל הַמּוֹלֶדֶת

וַאֲנִי אֶשָּׂא אֶת כָּל עֻלְּכֶם;

נַפְשִׁי הַיּוֹם יוֹתֵר מְשֻׁעְבֶּדֶת,

כִּי אֵדַע שִׁעְבּוּד כֻּלְּכֶם.

אַךְ אַל לִבְּכֶם אֵלַי תָּשִׂימוּ

בִּיחִידוּת אוֹ בִּקְבוּצוֹת

אִם בְּעֵת שֶׁקּוֹל עֲנוֹת תָּרִימוּ

אֶבְכֶּה דּוּמָם בְּרֹאשׁ חוּצוֹת.

עַד שֶׁיְּקַבְּצֶנּוּ אֵל שָׁמַיִם

מִן הַפִּזּוּר, מִפֹּה וְשָׁם

וִישַׂמְּחֵנִי בִּירוּשָׁלַיִם

הַבְּנוּיָה עִם כָּל הָעָם.

הארץ, 23.3.1932