עִם כָּל מִטַּלְטְלַי, וְגַם שִׁירַי בַּתִּיק,

נָסַעְתִּי הַשָּׁבוּעַ כִּשְׁלשׁים, בְּעֶרֶךְ, מֶטֶר

סוּס אֶחָד וְסַבָּלִים שְׁלשָׁה מִסַּאלוֹנִיק

עֲקָרוּנִי מִ“יַּבְנֶה” לְ“קַרְל נֶטֶר”.

כְּמוֹ בְּקִיר מַסְמֵר יָשָׁן, מֻחְלָד

הָיִיתִי בְּחַדְרִי אַרְבַּע שָׁנִים תָּקוּעַ;

הָיָה לִבִּי בָּטוּחַ, כִּי סֵדֶר עוֹלָמִי – מֻחְלָט

וְלֹא יָזוּז וְלֹא יָנוּעַ.

יָדַעְתִּי בְּדִיּוּק, כִּי כָּך וְכָך צְעָדִים

מֵחַדְרִי לְ“הֶס” אוֹ לַמַּעְרֶכֶת;

וְכַמָּה כָּל גְּבֶרֶת – צְלוֹחִיּוֹת שֶׁל מֵי נְרָדִים

מִדִּירָתָהּ כָּל יוֹם בָּרְחוֹב שׁוֹפֶכֶת.

יָדַעְתִּי בְּדִיּוּק, כַּמָּה לְכָל שָׁכֵן טְלָאִים

עַל כָּל סָדִין וְכַר וָכֶסֶת;

וְעוֹד הַרְבֵּה פִּלְאֵי־פְּלָאִים

סִפֵּר לִי כָּל חַלּוֹן, גְּזוּזְטְרָא, מִרְפֶּסֶת.

וְחָל פִּתְאוֹם שִׁנּוּי כָּל־כָּך כַּבִּיר

בְּכָל חַיַּי וּבְכָל הַסֵּדֶר.

עָבַרְתִּי לְדִירָה אַחֶרֶת; וּכְפָרָשׁ וּכְאַבִּיר

אֻכְרַח לָשֵׂאת עֵינַי לְכָל חַלּוֹן חָדָשׁ, מַעֲקֶה וָחֶדֶר.

לְפִי שָׁעָה בְּסִדּוּר חַדְרִי אֲנִי טָרוּד,

הוּא נִפְלָא, אַךְ יֵשׁ עָלָיו תַּרְעֹמֶת;

בּוֹ גָּרִים שִׁשָּׁה זְבוּבִים, שֶׁכָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ צָרוּד,

אוּלָם שִׁשְׁתָּם בְּיַחַד מְזַמְזְמִים שִׁיר חֶמֶד.

אַך אַל דְּאָגָה, כִּי אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם

בְּקָרוֹב שְׁאֵלַת זְבוּבַי אֶפְתֹּר בְּפֶתֶר;

לְפִי שָׁעָה כְּדַאי, שֶׁיִּכָּתֵב וְיֵרָשֵׁם;

הַ“שִּׁיר שֶׁל יוֹם” הִגֵּר מִ“יַבְנֶה” לְ“קַרְל נֶטֶר”.

הארץ, 13.5.1932