הִיא נִבְנְתָה מִשְּׁכוּנוֹת,
הִיא הָרְכְּבָה מִוְּעָדִים;
וְאַף בַּשָּׁנִים הַשְּׁחוּנוֹת
תָּפְחָה כְּבָצֵק עִם דְּרָדִים.
בָּנוּהָ יוֹצְאֵי גָּלֻיּוֹת
סִגְנוּנֵיהֶם קָשֶׁה לְתָאֵם;
צִלַּמְתָּ אוֹתָהּ עַל גְּלוּיוֹת –
דּוֹמֶה: מִצְטָרְפָה לְשָׁלֵם.
חֹק אֶחָד לַחָפְשִׁי וְחָרֵד,
לֶעָשִׁיר וּלְגוֹרֵף הַבִּיבִים;
אַךְ יֵשׁ, כִּי פִּתְאוֹם תִּתְפָּרֵד
תֵּל־אָבִיב לְתִלֵּי אֲבִיבִים…
הארץ, 9.3.1934