אָכֵן מָלְאוּ שָׁנִים שְׁלֹשִׁים
שֶׁנִּצְרָפִים בָּךְ וּנְלוֹשִׁים
גּוּשֵׁי חַיִּים כְּמוֹ עַפְרוֹת זָהָב בַּכּוּר;
וְאַף כִּי לֹא נֻקֵּית עוֹד מִסִּיגִים
בִּפְעָלִים וַהֲגִיגִים
נִשְׁבַּעְתִּי כִּי יַרְתִּיחַ בָּךְ זָהָב סָגוּר.
יָדַעַתְּ רֹן, יָדַעַתְּ דְּוַי
בִּלְבּוּל שָׂפוֹת, עִרְבּוּב הֲוָי,
אַךְ אוֹת כְּלִילוּת עִבְרִית עַל עֲתִידֵךְ נִשָּׂא;
אִם בִּנְמָלֵךְ תַּעֲלֶינָה הָרְבָבוֹת
כִּי שֶׁבַע בָּךְ יִשְׂגֶה פְּרִי אַהֲבוֹת
וַחֲזוֹנֵךְ יָרֹן מִתּוֹךְ כָּל עֲרִיסָה.
וְאִם קֹרָא לָךְ עִיר הָעֲלוּמִים
אֵין זֹאת כִּי חֲלוֹמוֹת גְּלוּמִים
תָּלוּ עָלַיִךְ כְּלֵי זִמְרָם וּפְאֵר חֶלְיָם;
כְּפֶלֶא נֵס עַל חוֹף הַיָּם שְׁתוּלָה
הָיִית לְיִשְׂרָאֵל בְּשׂוֹרָה כְּפוּלָה:
מָבוֹא אֶל הַיַּבֶּשֶׁת וּמוֹצָא אֶל יָם.
הארץ, 8.2.1940