הַתַּרְנְגֹלֶת הַדּוֹגֶרֶת,

לֹא כָּל שֶׁכֵּן זוֹ, שֶׁלֹּא דָגְרָה,

מְקַרְקֶרֶת וּמְשַׁגֶּרֶת

לְכָל אֵשֶׁת חַיִל אוֹ עוֹזֶרֶת

מִכְתָּב אָרֹךְ אוֹ רַק אִגֶּרֶת

(כִּי לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא):

אֲנִי מְאֹד וּמְאֹד טוֹרַחַת,

לְשִׂמְחַת הַתַּרְנְגֹל,

לְהַטִּיל בֵּיצִים לְכָל מִשְׁפַּחַת

וּבְבֵיצָה עִבְרִית לִדְגֹל,

אַךְ אַתְּ, אֲהָהּ לִי, מְזַלְזֶלֶת

בְּבֵיצָתִי הַיּוֹם וּתְמוֹל,

בֵּיצָה שְׁלוּקָה אוֹ מְגֻלְגֶּלֶת

תֹּאכְלִי רַק מִתּוֹצֶרֶת חוּ"ל.

אַל תָּפֵרִי עֲצָתִי

וְאַל תְּקַעְקְעִי בֵּיצָתִי,

זָעַקְתִּי מָר בְּתֵל־אָבִיב

עַכְשָׁו אֶזְעַק בִּירוּשָׁלַיִם:

יִשּׁוּב עִבְרִי, יִשּׁוּב חָבִיב

אֱסֹף בֵּיצַי מְלֹא חָפְנַיִם.

כִּי יְהִי מָה יְהִי הַפְּסָק שֶׁל פִּיל,

וְאִם יֵימִין הַתַּרְנְגֹל וְאִם יַשְׂמְאִיל –

בֵּיצִים הֲרֵי תָמִיד אַטִּיל

לְכָל זֶרֶם, מַעֲמָד וָגִיל

וּבְכָל קָפֶה, וַחֲנוּת מַכֹּלֶת

תּוֹאִילוּ לְבֵיצָתִי לִשְׁאֹל –

כָּךְ תְּקַרְקֵר כָּל תַּרְנְגֹלֶת

וְכָךְ יִקְרָא כָּל תַּרְנְגֹל.

הארץ, 28.4.1937