הַכְרָזַת בַּלְפוּר אַף הִיא אֵינָהּ זָבַת

חָלָב וּדְבַשׁ, וּנְקִיָּה אֵינֶנָּהּ מִנִּי מוּם,

אוּלָם הִשְׁלַמְנוּ כְּבָר בְּדִיעֲבַד

עִם מִינִימוּם.

וְאִם אֲנַחְנוּ עוֹד מִזֶּה נָזוּז

וּמִזֶּה נִתֵּן מַתָּן,

הֲרֵי הַבַּיִת הַלְּאֻמִּי יִהְיֶה בָּזוּז

וְכֻלּוֹ נְשׁוּךְ עַקְרָב וָתַן.

וְלָמָּה זֶה יוֹם־יוֹם לַשְׁכִּים

וּבְ“שָׁלוֹם” כְּמִתְרַפְּסִים דָּגוֹל?

הֲרֵי הִכְרַזְנוּ כְּבָר עִם וַיצְמָן כִּי נַסְכִּים

לֵישֵׁב לְיַד שֻׁלְחָן עָגֹל!

מִטַּעַם זֶה אֵין טַעַם עוֹד הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב

בְּ“הַצָּעוֹת” יוֹם־יוֹם!

עַכְשָׁו צָרִיךְ שֶׁשְּׁעַת הַחֶסֶד תִּתְקָרֵב

וְהַצַּד הַהוּא יִפְתַּח בִּדְבַר שָׁלוֹם.

הארץ, 13.11.1936