קָרִים הָעֲרָבִים וְהַבְּקָרִים

לִבְנֵי אָדָם וְלַבְּקָרִים,

וַאֲפִלּוּ הַפְּרָסִים

אֵינָם חָסִים

לְחַמֵּם הָעֲצָמוֹת

בְּאֵין שְׂמִיכוֹת חַמּוֹת.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר אֶצְלֵנוּ הַבְּקָרִים חֲוַרְוָרִים

כְּמוֹ בְּרוּסְיָה, בִּמְדִינַת הַבַּרְבָּרִים,

וְנִדְמֶה שֶׁהִנֵּה הַשַּׁלְגִּיּוֹת

תְּעוּפֶינָה מִשָּׁמַיִם כְּנוֹצוֹת,

אוֹ כְּמוֹ פִּרְחֵי שְׁקֵדִים, עַל פְּנֵי הָעִיר

לְהַצְחִיר מְתִים וּבְעִיר.

אַךְ הִנֵּה עָבַר הַחִוָּרוֹן

וְלֹא הָצְרַכְתָּ לְהַעֲמִיד הַצַּוָּארוֹן

כְּדֵי לְהִתְגּוֹנֵן

מִפְּנֵי פִּתֵּי הַשֶּׁלֶג הַצּוֹנֵן.

הִתְכִּילוּ הַשָּׁמַיִם וּבְשֶׁמֶשׁ יָהּ נוּאַר

בִּימֵי טֵבֵת (בְּלַעַ"ז יַאנוּאַר)

כְּמוֹ בִּימֵי נִיסָן, אִיָּר, סִיוָן

עִם שִׁמְשָׁן וְעִם זִיוָן.

אוּלָם בָּעֶרֶב –

קֹר טֵבֵת לֹא יֶרֶף,

כּוֹכְבֵי הַקֹּר מִתְנוֹצְצִים

וּכְמוֹ בְּרוּסְיָה בְּנֵי־אָדָם מִתְרוֹצְצִים

לִרְאוֹת בְּתֵיאַטְרוֹן פִילְם סוֹבֵיטִי

וְהוּא לֹא נֶהְדָּר וְלֹא פַּתֶּטִי,

כִּי אִם מְשַׁעְמֵם, מַרְדִּים,

וְהוּא מֻצָּג בְּקוֹלְנוֹעַ שֶׁל סְפָרַדִּים,

וְשָׁם בְּרוּסְיָה

עַכְשָׁו יוֹם גְּנוּסְיָה:

שׁוּב הוּלֶדֶת

הַ“טְּשֵׁיקָא” הָעוֹקֶדֶת,

וְאֶצְלֵנוּ מַצִּיגִים סְרָטִים סוֹבֵיטִיִּים עַכְשָׁו,

וְכָל דְּבָרֵינוּ אַךְ לַשָּׁוְא.

לֹא, סְפָרַדִּים,

אֵין אֲנַחְנוּ חֲבֵרִים, אָנוּ מִתְפָּרְדִּים.