יוֹזֶף סְטָלִין הוּא צַר מֶצַח

וַאֲרֹךְ שָׂפָם,

חִיּוּךְ לוֹ עַרְמוּמִי וּפֶה צַח,

שֶׁ“הַבְּרָכוֹת הָרוּסִיּוֹת” שְׁגוּרוֹת עָלָיו לְכָל יָפְיָן;

עַל כֵּן אֶתְמַהּ, שֶׁלֹּא קָנָה לוֹ שֵׁם לָנֶצַח

וְלֹא “בֵּרֵךְ” אֶת חֲבֵרָיו הַגֶּרְמָנִים וְלֹא שְׁדָפָם

כְּמוֹ מַטֶּה חוֹבֵט־שׁוֹדֵף הַקֶּצַח.

הִיטְלֶר עַל מִצְחוֹ גִדֵּל שִׁבֹּלֶת:

תַּלְתַּל כְּמִין כִּידוֹן אוֹ מַעֲצָד;

עַל מֵצַח נַפּוֹלֵיאוֹן יָרַד תַּלְתַּל מֵאֶמְצַע הַגֻּלְגֹּלֶת,

אַךְ אֵצֶל הִיטְלֶר הוּא גוֹלֵשׁ לוֹ מִן הַצַּד,

עַל כֵּן אֶתְמַהּ, שֶׁסְטַלִין, אִישׁ הַיְכֹלֶת,

לֹא אָחַז בְּתַלְתַּלוֹ וְלֹא תְלָשׁוֹ עַד הַמַּסָּד

לִבְלִי הַשְׁאִיר לוֹ אַף נִצֹּלֶת.

אַךְ עוֹד מַאֲמִינִים אַנְשֵׁי מַחְשֶׁבֶת,

כִּי סוֹף סוֹף

הַכֵּה יַכֶּנּוּ, ר' יוֹסִי־חֲבֵרוֹ, בְּשֵׁבֶט

פִּיו הַטּוֹב

וּלְאֹרֶךְ הָאִידִילִיָה שֶׁל שֶׁבֶת

הַשָּׂפָם וְהַתַּלְתַּל יַחְדָו אִישׁ לֹא יַעֲרֹב,

וְהִיטְלֶר יְשַׁלֵּם עוֹד "צַעַר,

רִפּוּי, שֶׁבֶת"

לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב

וְאָז יַעֲלֶה הַתַּעַר

גַּם עַל הַתַּלְתַּל

וְלֹא יִצְמַח עוֹד, כִּי אַל מָטָר עָלָיו אַל טַל.

הארץ, 18.10.1939