עַל מָה אֲנַחְנוּ נֶעֱנָשִׁים?

עַל שֶׁהֶאֱמַנּוּ בַּאֲנָשִׁים;

עַל שֶׁנִּכְנַס קִרְבֵּנוּ רוּחַ עִוְעִים

לִבְטֹחַ בִּנְדִיבִים;

עַל שֶׁאָמַרְנוּ כִּי שְׁרִירִין וְקַיָּמִין

גַּם הַצְהָרוֹת יָמִין,

גַּם הַחְלָטוֹת הַשְּׂמֹאל

מִיּוֹם אֶתְמוֹל;

עַל שֶׁחָשַׁבְנוּ כִּי הַצְהָרָה בְּקוֹל תְּרוּעָה

דִינָהּ מַמָּשׁ כְּהַבְטָחָה,

וְהַבְטָחָה – מַמָּשׁ כְּמוֹ שְׁבוּעָה

וְהַשְּׁבוּעָה – כִּשְׁטָר חָתוּם כַּהֲלָכָה.

אוּלָם עַכְשָׁו מוֹדִיעַ אַלְבִּיּוֹן,

כִּי שְׁטַר־הַחוֹב שֶׁלּוֹ אֵינוֹ בַּר־פֵּרָעוֹן.

וְכָךְ מֶמְשֶׁלֶת שַׁמְרָנִים וְכָךְ מֶמְשֶׁלֶת פּוֹעֲלִים

עוֹסְקִים בְּדָבָר אֶחָד: הֵם נוֹעֲלִים

שַׁעֲרֵי צִיּוֹן בִּפְנֵי שְׂרִידֵי הַגַּרְדּוֹמִים,

(אָכֵן חַטָּאת הוּא חֶסֶד לְאֻמִּים)

וְשֶׁהִתְחִיל מַר צֶ’מְבֶּרְלֵן, זִכְרוֹ יָגוֹן וַאֲנָחָה,

יְסַיֵּם מַר בֶּוִין בִּבְרָכָה;

נֶעֱנַשְׁנוּ עַל שֶׁחָשַׁבְנוּ לְקַבֵּל פִּצּוּי

אוֹ מִין רִצּוּי

אוֹ סְתָם פִּיּוּס

עַל כָּל גִּיּוּס

וַאֲפִלּוּ מַשֶּׁהוּ עַל חֶשְׁבּוֹנָהּ שֶׁל ‘סְטְרוּמָה’

וְעוֹד סְפִינוֹת כָּאֵלֶּה,

וְכִי בִּכְלָל קַרְנֵנוּ כָּאן תָּרוּמָה

הַפְלֵא וָפֶלֶא,

וְהִנֵּה הַהַפְתָּעָה:

שֶׁרְתּוֹק טָעָה וּבֶן־גּוּרְיוֹן תָּעָה

שֶׁמַּכְרִיזִים שְׁנָתַיִם, עֶרֶב, בֹּקֶר וְצָהֳרַיִם,

כִּי הַסֵּפֶר הַלָּבָן טָרֹף טֹרַף

וְלֹא נוֹתְרוּ מִמֶּנּוּ לֹא רֹאשׁ וְלֹא כְּרָעַיִם.

אוּלָם מִכָּאן וְאֵילֵךְ לֹא נִבְטַח

בְּהַכְרָזוֹת וַאֲפִלּוּ בִּשְׁטָרוֹת

וַאֲנַחְנוּ בְּעַצְמֵנוּ, וּכְמוּבָן בְּעֶזְרַת הָאֵל

אֶת שַׁעֲרֵי צִיּוֹן נִפְתַּח

בִּפְנֵי שְׂרִידֵי עָרִים וַעֲיָרוֹת

בִּתְפוּצוֹתָיו שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

הארץ, 16.11.1945