אַתֶּם מִתְכַּנְּסִים עִם לַחֵךְ הַשַּׁלְהֶבֶת

שְׂרִידֵי בֵּית־יַעֲקֹב בְּאַרְצוֹת נְדוּדָיו,

אִישׁ אִישׁ לְנַפְשׁוֹ וְכָל בַּיִת וָשֶׁבֶט

יוֹשֵׁב עַל אוּדָיו וּמְבַכֶּה חֲמוּדָיו.

וּבְדַרְכֵי הַיַּמִּים וְדַרְכֵי כָּל יַבֶּשֶׁת

נָעִים וְנָדִים מְנֻשְּׁלֵי מִבֵּיתָם;

מִקְלָט לִזְקֵנִים – הַמְּצוּלָה הַגּוֹעֶשֶׁת,

אִמּוֹת וְיוֹנְקִים עַרְשׂוֹתָם – כְּלֵי־שֵׁיטָם.

וְאֶרֶץ אָבוֹת לַגּוֹלִים לֹא נִפְתַּחַת,

זָרִים הָעָמְדוּ כְּשׁוֹמְרִים לַמּוֹרָשׁ,

וְכָל הַנְּשָׁמָה מִמֵּצַר מְצַוַּחַת:

אַיֶּכָּה, שַׁדַּי עִם שִׁמְךָ הַמְפוֹרָשׁ.

אַתֶּם מִתְכַּנְּסִים בַּתְּקוּפָה הַמַּכְרַעַת

אַחַר הַשּׁוֹאָה שֶׁבָּאָה עַל יַעֲקֹב,

אָזְנְכֶם בַּת־קוֹלִי כְּמַרְצֵעַ רוֹצַעַת

חָדֹר עַד קִירוֹת לְבַבְכֶם וְנָקֹב:

כָּל אִישׁ מְהַסֵּס יַעֲזֹב הַמִּשְׁמֶרֶת,

הַבַּיְתָה יָשׁוּבוּ כּוֹפְרִים בָּעִקָּר,

כִּי דְבַר הֶחָזוֹן לֹא סְחוֹרָה הָעוֹבֶרֶת

בְּשׁוּק הָרוֹכְלִים לְמִקָּח וּמִמְכָּר.

הֱיוּ חֲזָקִים בַּשָּׁעָה הַסּוֹעֶרֶת,

הֱיוּ רְאוּיִים לַשְּׁלִיחוּת שֶׁלָּכֶם:

יְגוֹן יִשְׂרָאֵל עִם בָּאֵי הָעֲצֶרֶת –

וְהָפַךְ הַיָּגוֹן לְגוֹאֵל וּמְנַחֵם.

דבר, 9.12.1946