בְּלוֹנְדוֹן מִתְכַּנְּסִים בְּאֵלֶּה הַיָּמִים
מֵאוֹת צִירִים, שְׁלִיחֵי עַמִּים,
אוּלָם לֹא נִתְבַּקְּשׁוּ לְשָׁם שְׁלִיחֵי עַמֵּנוּ,
כִּי אֵין אֲנַחְנוּ קַיָּמִים
לְשׁוּם תַּפְקִיד מִלְּבַד שְׁפִיכַת דָּמֵנוּ
לְמַעַן כָּל אֻמָּה בְּכָל עִדָּן
וַעֲמִידָה בַּיָּם וּבַיַּבֶּשֶׁת עַל צִדָּן.
אֲנַחְנוּ קַיָּמִים לְמַעַן טַבָּחִים לְשֵׁם טְבִיחָה
וְגַם בִּשְׁבִיל כְּלָבִים לְצֹרֶךְ נְבִיחָה,
אוּלָם לֹא לָנוּ בֹּא בֵּין הָאֻמּוֹת הַמְאֻחָדוֹת
וְשֶׁבֶת בִּוְעִידַת צִירֵי עַמִּים וּמוֹלָדוֹת;
וְאִם תִּשְׁאַל אוֹתָהּ מַדּוּעַ – וְשָׁמַעְתָּ פְּסַק־דִינָהּ,
כִּי אֵין לְיִשְׂרָאֵל מוֹלֶדֶת וּמְדִינָה,
וְאִם תֹּאמַר: וּבְכֵן הוֹאִילוּ לְהָקֵל
לִבְנוֹת מוֹלַדְתֵּנוּ בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל –
וְהֶחֱזִירָה תְּשׁוּבָתָהּ: יָאֶה לְיִשְׂרָאֵל פִּזּוּר,
לִהְיוֹת עוֹזֵר לְכָל אֻמָּה וְלֹא לִהְיוֹת עָזוּר.
שִׁשָּׁה מִלְיוֹן נָשִׁים וַאֲנָשִׁים וְטַף
מִיִּשְׂרָאֵל הִשְׁמִידוּ תַּלְיָנִים –
וְהֵם, הַמְּדִינָאִים, אוֹמְרִים לְהַעֲמִידֵנוּ שׁוּב עַל סַף
קְרוֹנוֹת הַמָּוֶת, תָּאֵי הַגַּז וְכִבְשָׁנִים,
וְהֵמָּה עוֹד רוֹצִים, כִּי יְאָמֵנוּ,
שֶׁלֹּא הִפְקִירוּ דַּם עַמֵּנוּ.
הוֹי אֵיתָנֵי עוֹלָם, מְשַׁחְרְרֵי עַמִּים וַאֲרָצוֹת,
הֲרֵי קְרָאתֶם אֲפִלּוּ דְּרוֹר לְכֹחַ הָאֲטוֹם;
עִזְרוּ לְיִשְׂרָאֵל לִסְתּוֹם אֶת הַפְּרָצוֹת,
בַּשְּׂרוּ בְּשׂוֹרַת שִׁחְרוּר לְעַם יָתוֹם.
הארץ, 15.1.1946