דְּמוּת קָדְשִׁי!

לְזִכְרֵךְ בִּלְבַד אֲנִי נוֹפֵל אַפָּיִם

וְשׁוּב עַל תַּלְתַּלַּי

מְפַכִּים וְיוֹרְדִים קַרְנַיִם מֵאוֹרֵךְ;

הֵן רַבִּים בַּיָּמִים וְרַבִּים בַּלֵּילוֹת

כִּי נִפְקַד חֲזוֹנֵךְ

וְסוֹד הֲוָיָתֵךְ מִמֶּנִּי כִּי נִפְקָד.

וַיָּחְתַּל בְּאֵד בִּלְתִּי שָׁקוּף הַשְּׁבִיל, יְבִיאֵנִי אָהֳלֵךְ,

כְּמוֹ אֲשֶׁר הָחְתַּל בְּאֵדֵי הַסְּפֵקוֹת

הַנָּתִיב, הָעוֹלֶה לְהֵיכַל נִשְׁמָתִי.

— אַלְלַי לִי, אִם בְּכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ זְמַן רַב לֹא קָרָאתִי,

וּמִי יְלַמְּדֵנִי וְאֶקְרָא?

וּמִי אֲשֶׁר יִלְחַשׁ עַל לִבִּי הַחוֹלֶה — וְיֵחָם.

וּמִי אֲשֶׁר יִרְצֶה וְיִדְרֹךְ אֶת־מִפְתַּן אָהֳלִי?

לֶכְתֵּךְ מֵאִתִּי — דּוּמִיָּה, וְשׁוּבֵךְ — דּוּמִיָּה.

וּבְעוֹד טֶרֶם שׁוּבֵךְ אֶת־צַעֲדֵי אִטֵּךְ הֶאֱזַנְתִּי

מֵעֵבֶר לְאַרְבַּע אַמּוֹתַי.

וְאֵיךְ וּבַמֶּה אֲנִי יָכוֹל לְעָבְדֵךְ —

וַאֲנִי כְּבָר שָׁכַחְתִּי צֵרוּפִים רִאשׁוֹנִים לִשְׁמֵךְ, אֲשֶׁר אֶקְרָא.

וְהִנֵּה שׁוּב טַלְלֵי אוֹרֵךְ מַרְעִיפִים עַל רֹאשִׁי.

וּבְמַעֲמַקִּים שׁוּב מֵקֵר דְּבַר־מָה, לֹא יָדַעְתִּי אֲכַנּוֹ.

אַךְ אֵדַע, כִּי אַחֵר לֹא תְּאַחַר הַתְּפִלָּה מִבֹּא וְלֹא תִּתְמַהְמֵהַּ.

וּרְאִי: כְּבָר מִתְגַּלְגְּלָה דִמְעָה מֵעֵינִי.

וְנוֹפְלָה לְרַגְלֵךְ,

דְּמוּת קָדְשִׁי.