אָנוּ עוֹמְדִים כְּרוּעֵי־בֶּרֶךְ

לִפְנֵי סַף הַדְּבִיר;

אָנוּ שׁוֹפְכִים אֶת־לִבֵּנוּ

אוֹמְרִים דִּבְרֵי שִׁיר.

וְהַנֵּרוֹת הוֹגִים רַחֲמִים,

נוֹטְפִים אוֹר וָזִיו;

כָּל־הָעוֹלָם דֹּם מִשְׁתַּחֲוֶה,

שִׁירַת אוֹר בְּפִיו.

וְהָעַיִן תִּלְאֶה לַחֲזוֹת

אָרוֹן, כְּרוּב וָנֵר;

אָנוּ חַיִּים שְׁנָת אֲרֻכָּה,

לֹא, — לִבֵּנוּ עֵר.

וְהַדְּבָרִים כֹּה יְגֵעִים,

דַּלָּה שְׂפַת הַפֶּה

מֵהַבִּיעַ אֶת־שְׁבָחַיִךְ

בְּרֶגַע קָדוֹשׁ זֶה.

מַה שֶׁלִּבִּי חָסֵר תּוֹכוֹ

אַתְּ מִלֵּאת, נָתָתְּ;

מַה שֶּׁרוּחִי הָגָה דוֹרוֹת —

אָמְרָה שְׂפָתֵךְ אָתְּ.

אָה! מִי פִּלֵּל אֶל הַפֶּלֶא,

בִּקֵּשׁ אֶת־הָאוֹת!

אָה! מַה־טּוֹבוּ חַיֵּי נֵצַח,

רֶגַע קָט הֱיוֹת.

לֹא. לֹא יִתַּם הַחִזָּיוֹן.

אוּלַי יֵשׁ לוֹ סוֹף?

בָּרוּךְ יוֹצֵר גְּדָל־הַיָּמִים,

גָּדוֹל, נֶהְדָּר, טוֹב.

בָּרוּךְ רוֹקֵם עַל שָׁמֵינוּ

פֶּלֶא אוֹת וָסוֹד;

אָנוּ חַיִּים הוֹד הַצַּעַר

צַעַר שֶׁבַּהוֹד.

אָנוּ לוֹבְשִׁים צוּרַת כְּרוּבִים,

פּוֹשְׁטִים מַלְבּוּשׁ גֵּו;

כָּךְ מְנַצְּחִים אֶת־הַיָּגוֹן

תּוֹךְ אֱמוּנַת לֵב.

רִגְעֵי נֵצַח עָפִים, דָּאִים,

רָצוֹא, בֹּא וָשׁוֹב;

לָנוּ אֵלִים שִׁלְּמוּ חוֹבָם —

אֵיךְ נְשַׁלֵּם חוֹב?

אָנוּ עוֹמְדִים כְּרוּעֵי־בֶּרֶךְ

לִפְנֵי סַף הַדְּבִיר;

וְהַשִּׁירָה טֶרֶם תַּמָּה —

טֶרֶם תַּם הַשִּׁיר.