יָדַעְתִּי רִגְעֵי אשֶׁר סְפוּרִים,

דְּמוּתֵךְ חָפְפָה עַל אָהֳלִי;

סֵמֶל טָהֳרַת הַנְּעוּרִים,

כְּרוּב מְסוֹכֵךְ שֶׁל גּוֹרָלִי.

הָיָה בֹּקֶר אֶחָד בָּהִיר

בָּאת — וּבְשׂוֹרַת גִּיל עַל שְׂפָתֵךְ;

לִקְרַאת בְּשׂוֹרַת מַלְאָךְ צָעִיר

נִקְדַּשׁ לִבִּי וַיִּפָּתַח.

וְאֶת כָּל שֶׁהָיָה טָמִיר,

כָּל הַצָּפוּן בְּבֵית גְּנָזַי

לִבִּי גִלָּה לָּךְ וְאָמַר —

וַיִּגָּלוּ רָזֵֵי רָזַי.

תּוֹר הַנְּעוּרִים, תּוֹר הַזָּהָב

חָלַף לוֹ בְּאֵין נִחוּמִים;

לִבִּי יָדַע אָז כִּי אָהָב,

נַפְשִׁי רָחֲצָה בָּעֲלוּמִים.

מִתּוֹךְ כָּךְ הָלַכְתְּ מֵאִתִּי,

נָעוּל נִשְׁאַר לִי לְבָבֵךְ;

עָגוּם אֵלֵךְ לִי לְאִטִּי

וַאֲבַקֵּשׁ שְׁבִילֵי נָוֵךְ…