יָדַעְתִּי רִגְעֵי אשֶׁר סְפוּרִים,
דְּמוּתֵךְ חָפְפָה עַל אָהֳלִי;
סֵמֶל טָהֳרַת הַנְּעוּרִים,
כְּרוּב מְסוֹכֵךְ שֶׁל גּוֹרָלִי.
הָיָה בֹּקֶר אֶחָד בָּהִיר
בָּאת — וּבְשׂוֹרַת גִּיל עַל שְׂפָתֵךְ;
לִקְרַאת בְּשׂוֹרַת מַלְאָךְ צָעִיר
נִקְדַּשׁ לִבִּי וַיִּפָּתַח.
וְאֶת כָּל שֶׁהָיָה טָמִיר,
כָּל הַצָּפוּן בְּבֵית גְּנָזַי
לִבִּי גִלָּה לָּךְ וְאָמַר —
וַיִּגָּלוּ רָזֵֵי רָזַי.
תּוֹר הַנְּעוּרִים, תּוֹר הַזָּהָב
חָלַף לוֹ בְּאֵין נִחוּמִים;
לִבִּי יָדַע אָז כִּי אָהָב,
נַפְשִׁי רָחֲצָה בָּעֲלוּמִים.
מִתּוֹךְ כָּךְ הָלַכְתְּ מֵאִתִּי,
נָעוּל נִשְׁאַר לִי לְבָבֵךְ;
עָגוּם אֵלֵךְ לִי לְאִטִּי
וַאֲבַקֵּשׁ שְׁבִילֵי נָוֵךְ…