וְהָיָה כִּי אֶעֱלֶה לְגַרְדֹּם

וְאוֹשִׁיט לַתַּלְיָן צַוָּארִי;

וּבִקְּשׁוּ דַיָּנִים מִמֶּנִּי

אֶת־אַחֲרוֹן וִדּוּיִי וּדְבָרִי.

וְיָחֹג הֶהָמוֹן חַג עָנְשִׁי

וְיַצְדִּיק עָלַי אֶת־גְּזַר דִּינוֹ,

וְהֶעֱלָה עָלַי חֶרְפַּת בּוֹגֵד

בְּטֶרֶם שֶׁהֶעֱלָה גַרְזִנּוֹ —

הֲתָבֹא אָז, מַלְאָךְ מוֹשִׁיעַ,

וְתִלְחַשׁ עַל אֹזֶן דַּיָּנִי:

לֹא נַעֲשָׂה הַבֶּגֶד, לֹא נַעֲשָׂה

וְאִם נַעֲשָׂה — הַבּוֹגֵד לֹא אָנִי.

קָרְבָּנֵךְ לֹא אֶדְרשׁ, לֹא אֶרְצֶה,

אֲנִי כְּבָר לְקָרְבָּן נִקְרַבְתִּי.

אוּלָם הֲאַתְּ אֲהַבְתִּינִי

בַּיָּמִים שֶׁאוֹתָךְ אָהַבְתִּי?