אֲנִי הוּא הַגֶּבֶר הַהוֹלֵךְ יְחִידִי בִּישִׁימוֹן הָעוֹלָם,
וְאַתְּ הִיא אַנְחָתִי;
אֲנִי הוּא הַנְּשָׁמָה הַקּוֹרְאָה לְמִסְפֵּד בְּסֵתֶר יְגוֹנָהּ,
וְאַתְּ הִיא דִמְעָתִי.
וּבְדֶרֶךְ גָּלוּתִי הָרְחָבָה כְּרַחֲבַת יְגוֹנִי הָיִית לִי
נֶחָמָתִי הָאַחַת;
כִּי טוֹבָה הַדִּמְעָה לַתּוֹעֶה וְאַנְחַת הַמְלַוָּה נָעֵמָה
לְנֶפֶשׁ נִדַּחַת.
אַךְ דֶּרֶךְ גָּלוּתִי עוֹד תֶּאֱרַךְ, וְאוּלָם נֶחָמָתִי לֹא אָרְכָה,
כִּי מֵתָה הַדִּמְעָה;
וְאִם צָלְלוּ עוֹד שִׁבְרֵי אֲנָחוֹת מֵאַחֲרֵי הַלְוָיַת דִּמְעָתִי —
אַף הֵם מֵתוּ עִמָּהּ.
וָאֶהְיֶה חֲשׂוּךְ דִּמְעָה וָלַחַשׁ בַּצַּר לִי, וּכְיָתוֹם הָיִיתִי
בְּאֵין זֹאת — בִּלְעָדָיִךְ;
מִי יִתֵּן, כִּי יָבֹא הַמְקוֹנֵן וְיִקְרָא לִשְׁנַיִם מִסְפְּדִים —
עָלַי וְעָלָיִךְ.