הָיָה הָעוֹלָם מְעֻטָּף אַפְלוּלִית שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם.

וְהָיְתָה הַשָּׁעָה לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה, סְתָם שָׁעָה

כְּשֶׁהִתְקַנְתִּי אֶת־עַצְמִי לִפְרוֹזְדוֹר, עַל בְּהוֹנוֹת רַגְלַיִם

נִכְנַסְתִּי לְבַקֵּשׁ דְּבַר־מָה לֹא יָדַעְתִּי,

וְתָעָה מַבָּטִי וּבִקֵּשׁ וְתָעָה…

בֵּין כֹּה וָכֹה אָתָא הַלַּיְלָה וַיֶּחֱשַׁךְ הַפְּרוֹזְדוֹר

עַל מְבוֹאָיו וּכְתָלָיו,

וַאֲנִי כְּלַפֵּי קִירוֹת אֲפֵלִים עָמַדְתִּי בְּלִי דַעַת.

אֵיךְ לַעֲלוֹת לְמַעְלָה בַּפְּרוֹזְדוֹר, וְאֵיכָה

לִכָּנֵס בְּשָׁלוֹם אֶל צִלְלֵי צְלָלָיו;

וַאֲנִי בַּחֲשַׁאי חִכִּיתִי וְלִבִּי מְפַחֵד וּמְנַבֵּא לִי רָע בַּחֲשֵׁכָה,

וְהִנֵּה מִפִּנָּה נֶעֱלָמָה, כְּאִלּוּ מֵאֵיזוֹ עוֹלָמוֹת רְחוֹקִים,

שְׁאוֹן דֶּלֶת שֶׁסָּבְבָה עַל צִירָהּ

הִגִּיעַ — וְרִפְרוּף כְּנַף שִׂמְלָה, וּצְעָדִים חֲשָׁאִים וּמְהִירִים,

אַחַר — שׁוּב רָבְצָה הַדְּמָמָה. יָדַעְתִּי:

דְּמוּת חָלְפָה עַל פָּנַי וּשְׁאֹל לֹא הִרְהַבְתִּי מִיִּרְאָה,

יָדַעְתִּי כִּי שְׁתַּיִם תּוֹצָאוֹת לַשְּׁאֵלָה:

אוֹ שְׁתִיקָה מַכְלִימָה אוֹ רְמָזִים נִסְתָּרִים וּטְמִירִים

לֹא אֵדַע פֵּרוּשָׁם. וְשָׁרוּי בְּפַחַד

הִקְשַׁבְתִּי רַב קֶשֶׁב מַה־יְּגֻנַּב אֵלַי מִן הַדְּמָמָה:

נִיב רַחֲמִים אוֹ לַעַג לַהוֹלֵךְ בַּחשֶׁךְ, אוֹ אוּלַי כִּי

שְׁנֵיהֶם בְּיַחַד

יִנָּשְׂאוּ מֵעֵבֶר הַפְּרוֹזְדוֹר, הִנָּשֵׂא וְהַגְדֵּל אֶת

עֶלְבּוֹן הַנְּשָׁמָה…