הַמַּעֲלוֹת הָרוֹעֲדוֹת תַּחַת כַּף רַגְלִי — הַגִּידִי,
לְאָן הֵן מוֹבִילוֹת.
הָרַעַשׁ הַהוֹלֵךְ מֵעִמְקֵי הַהֵיכָל — הַגִּידִי, מַה־טִּיבוֹ:
אִם תְּפִלּוֹת
מַלְאָכִים, הָעוֹמְדִים וְנֶהֱנִים מִזִּיווֹ
שֶׁל עוֹלַם הֲזָיָה אָנֹכִי שׁוֹמֵעַ, אוֹ אוּלַי הַקּוֹלוֹת
מִתְפָּרְצִים מִפִּיּוֹת הָרוּחוֹת הַמְחַבְּלִים,
הַיּוֹצְאִים עִם כְּנוּפְיָה שֶׁל לִילִיּוֹת שְׁחוֹרוֹת בִּמְחוֹלוֹת
וּשְׂמֵחִים בִּפְרִיצוּת עַל חָרְבַּן עוֹלָמוֹת וְעַל הַמִּתְאַבְּלִים
עֲלֵיהֶם? — צֵל אִישׁ עֲטוּף שְׁחוֹרִים מִתְהַלֵּךְ בַּמָּבוֹא; הַגִּידִי,
אִם אָרִים אֶת־צְעִיפוֹ הַשָּׁחוֹר
מֵעָלָיו, וְאֶשְׁאַל לְפִתְרוֹן עֲתִידִי —
וּלְאֵלִי?
מִי יַעֲרֹב לִי לֶכֶת לְמַעְלָה
וְלָשׁוּב לְאָחוֹר
מִי יַעֲרֹב, וּמִי יִשְׁמַע בְּדִמְמַת קוֹלִי
בְּחֶשְׁכַּת הַלַּיְלָה?
וּבַלַּיְלָה הַזֶּה, יְחִידָתִי, אַל תֵּלְכִי מֵעִמִּי, לַוִּינִי,
כִּי אוּלַי אֶת־קוֹלוֹת הַלַּיְלָה וְרָזָיו תָּבִינִי…