לֹא מְקוֹנֵן וְלֹא מוֹכִיחַ –

אִישׁ דַּל וָגֵא מֵעִם יִשְׂרָאֵל,

בֵּין פִּרְצֵי חוֹמוֹתֶיךָ, עַמִּי, שְׂבַע חָרְבָּנוֹת,

תַּחַת אֵפֶר שָׁמַי אֶרְבַּץ מַשְׁמִים

וְלֹא אֲקוֹנֵן.

צִפָּרְנַי, צָמְחוּ פֶּרֶא נִנְעֲצוּ בֵּין פִּצְעֵי הֶחֳרָבוֹת,

וְחָח שֶׁל בַּרְזֶל סוֹגֵר דַּלְתֵי פִּי הַמְעֻקָּם מִיִּסּוּרִים,

זֶה חָח הַבַּרְזֶל, שָׂמָה יָדִי עַל שִׂפְתוֹתַי

לְאוֹת,

כִּי שְׁעַת הַשְּׁתִיקָה בָּאָה עִם הַחֻרְבָּן,

וּלְשׁוֹן הָאִישׁ אֲסוּרָה בַּחֲבָלִים

לְבֵין מַלְתְּעוֹת הַפֶּה הֶחָתוּם.

כִּי לָמָּה לוֹ לְאִישׁ וּלְפֶגֶר לְשׁוֹנוֹ,

אֲשֶׁר כִּפְלֹט וֵיזוּבִי אֶת־שַׁלְהַבְתּוֹ,

אַף הִיא לֹא פָּלְטָה דְבַר הַמִּשְׁפָּט

לְנֹכַח פְּנֵי הַשְּׁחָקִים הַמַּחֲרִישִׁים!

הוֹי, סוּפַת מִדְבָּר וִילֵל הַתַּנִּים,

עַל מִי תֵילִילוּ תְּחִלָּה – וַחֲשַׂפְתֶּם כָּל־הַקִּינָה,

הַעַל מְכוֹן הָעָם הֶהָרוּס,

אִם עַל מְלֻמְּדֵי בְּנִיָּה,

כִּי עוֹד נִיצוֹצוֹת עָפִים עִם עֲשַׁן הַשְּׂרֵפָה –

וְגִזְרַת בַּיִת אַחֵר הֶעֱלָה סַרְגֵּלָם?

וְעַתָּה שְׁעוּ מִמֶּנִּי, יוֹדְעֵי דַבֵּר!

לֹא עֵת לְנַחֵם הִיא;

וְאִם רְסִיס נֶחָמָה יָלִין עוֹד עַל שְׂפַתְכֶם

הוֹי, לְכוּ אֶל שְׁאָר הָעָם וְעוֹדְדוּ רוּחוֹ הַנּוֹפָלֶת,

אֲנִי – עוֹד כְּאֵבִי חַי מִקַּחַת נֹחַם,

וּלְנַפְשִׁי אֶעֱשֶׂה זוּלַתְכֶם.

אַךְ אִם יָבֹא יוֹם וּדְבַר הַמִּשְׁפָּט יִפְרֹץ סְגֹר לְבָבִי,

אָז –

בְּטֶרֶם תֻּקַּח אֶבֶן מֵאֲבָנַי

לִכְבֹּש בָּהּ לִפְזוּרֵי נְיָר עַל שֻׁלְחַן אִישׁ הַמַּעֲשֶׂה,

וּמְלֻמְּדֵי הָעַתִּיקוֹת לִכְתָב הַקִּיר הַמְטֻשְׁטָשׁ יִתְבּוֹנָנוּ,

וּבִרְצוּעַת אַמָּה יְמוֹדֵד חוֹקֵר אֶת־קַרְקָפִי לֵאמֹר:

כָּךְ וְכָךְ אֶצְבָּעוֹת לוֹ, לַקַּרְקָף…

בְּטֶרֶם יָבֹא זֶה הַיּוֹם הַנּוֹרָא –

וְנִצְמַדְתִּי אֶל שְׂרִיד הַכֹּתֶל וְאָמַרְתִּי:

שִׂים עָלֵינוּ יָדְךָ, לַיְלָה דוֹמֵם, וְכֻסֵּינוּ

מִהְיוֹת לְדָבָר פֶּלִאי לְאִישׁ וָאִישׁ כִּלְבָבוֹ,

וְדֻגְמַת סִגְנוּן עַתִּיק לְכָל־אַדְרִיכָל חָכָם;

וּמְסוֹכֵךְ כְּנַף הַסּוֹד עַל עַמִּי וְעַל מִקְדָּשׁוֹ עִם הַחֻרְבָּן

כְּמוֹ שֶׁסִּכְּכָה כְּנַף הַסּוֹד עֲלֵיהֶם עִם הַחַיִּים…