נַפְשִׁי, נַפְשִׁי, לָמָּה אַתְּ כּוֹאֶבֶת תָּמִיד

עַל גּוֹרָלֵךְ?

הֲיֵצַר לָךְ עַל שְׁעַת הַזְּרִיחָה, אֲשֶׁר עָלְתָה

עַל אָהֳלֵךְ?

אוֹ אוּלַי יֵצַר לָךְ עַל שְׁעַת הַשְּׁקִיעָה, אֲשֶׁר קָרְבָה

וְעַל צֵל יוֹם־מָחָר?

כִּי יַעַל יוֹם מִמֶּרְחָק וְאֶת־אָהֳלֵךְ עוֹד לֹא פָּקַד

וְאַף לֹא זָכָר!

נַפְשִׁי, נַפְשִׁי, לָמָּה אַתְּ תֶּהֱמִי כָּכָה,

הַאַתְּ יְחִידָה?

יַעֲלֶה יוֹם וְיִפְנֶה יוֹם וְכָכָה תִלְאִי מֵחֲלִיפוֹת,

וּמִפְּתֹר הַחִידָה.

דֹּם הִכָּנְעִי לֵאלֹהַיִךְ וְאַל לָךְ לִקְבֹּל,

וְאַל לָךְ לִכְעֹס;

קַבְּלִי דוּמָם עַל שָׁמַיִךְ אֶת־הַשְּׁקִיעוֹת –

כְּאֶת הַזְּרִיחוֹת.