נִיצוֹצֵי הַיְצִירָה, הַיּוֹרְדִים עָלַי עִם דִּמְדּוּמֵי הַחַמָה לַבְּקָרִים,

בְּשִׁבְרֵי רַעְיוֹנוֹת נָתַתִּי;

חָלַמְתִּי כִּי יִגְוַע הַיּוֹם וְשַׁלְהֶבֶת דִּמְיוֹנִי לֹא תַעֲלֶה לָעוֹלָם,

וּבְטֶרֶם נוֹלַדְתִּי – מַתִּי.

וּמְלֵא זַהֲרוּרֵי הַיְצִירָה אֲפַזֵּר בְּעַל־כָּרְחִי נִיצוֹצַי לִקְטַנּוֹת,

וְכָכָה אֶת־דַּרְכִּי אֲשָׂרֵךְ,

עַד יָבוֹא הַמְאַסֵּף מֵאַחֲרַי וְיֶאֱסֹף אֶת־פְּנִינַי אֶל־כִּלְיוֹ, כְּלִי־חַרְסוֹ.

וְיִדְלֵם מֵאַבְנֵי הַדָּרֶךְ.

וְהָיָה כִּי יֶאֱסֹף נִיצוֹצַי אֶל־כִּלְיוֹ – וְשָׂמָם עַל קִבְרִי, הַנִּשְׁעָן

עַל יַד גָּדֵר דְּחוּיָה בֵּין קוֹצִים,

וְאָמַר: זִכָּרוֹן לְאָדָם שֶׁמָּסַר אֶת־נַפְשׁוֹ עַל שִׁבְרֵי רַעְיוֹנוֹת,

וְנִשְׂרַף בַּעֲרֵמַת נִיצוֹצִים.