בִּנְעוּרַי הַחַיִּים צָדוּנִי
וְדָמִי בִּי שָׁאַג לְטָרֶף;
חֲטוֹף מִבְּעוֹד יוֹם מַה־שֶּׁאֶפְשָׁר
חֲטוֹף עַד שֶׁיָּבֹא הָעָרֶב.
וָאֹמַר לְאֹהֶל נְעוּרָי:
שָׁלוֹם לְךָ, אָהֳלִי הַשָּׁקֵט,
כִּי נֶחְפָּז אָנֹכִי לְדַרְכִּי
וְלֹא אֵדַע אִם תָּשׁוּב תִּפָּקֵד.
וּלְאִמִּי הוֹרָתִי אָמַרְתִּי:
אַל־תִּבְכִּי לְבֶן־בִּטְנֵךְ הַהוֹלֵךְ;
אִם אַתְּ הִדְרַכְתִּינִי בֵּית רַבִּי –
הַשָּׂטָן הֶעֱבִידַנִי לַמֹּלֶךְ.
וְאַתֶּם תִּינוֹקוֹת בֵּית־רַבָּן
כְּבָר הוֹלֵךְ אֲנִי אַף מֵאִתְּכֶם;
הוֹי חֻמָּשׁ עִם רַשִׁ"י וְתוֹסְפוֹת –
אֵינֶנִּי מֵעַתָּה תַּלְמִידְכֶם.