גַּם זֹאת וְגַם זֹאת כְּבָר יָדַעְתִּי.

נֶעְתַּק מֵחוֹף הָאַגָּדוֹת

וְנִפְלַט מֵעוֹלַם הַמְּצִיאוּת –

לְאָן עַכְשָׁו רַגְלַי מוּעָדוֹת.

שַׁחֲרוּת – וָאֹהַב אַגָּדָה

וּבַחֲרוּת – הַהוֹלְלוּת אָהַבְתִּי;

הַאֻמְנָם כְּסַפְקָן אָנוּעַ

וְאֶחְקֹר בְּעֵת שֶׁרָעַבְתִּי!

וָאֵלֵךְ, אַךְ לֹא, לֹא הָלַכְתִּי,

כִּזְאֵב לִקְרַאת טַרְפּוֹ אָז רַצְתִּי;

וּמַה־שֶּׁפָּגַשְׁתִּי עַל דַּרְכִּי

טָרַפְתִּי, אָכַלְתִּי, מָצַצְתִּי.

וְשָׁנָה עַל שָׁנָה חָלָפָה,

וַיְהִי לְעֵת עֶרֶב שָׂבַעְתִּי;

וְלֹא נִשְׁאַר לִי דָּבָר לְכַרְסֵם

בִּלְתִּי אִם פִּרְקֵי הָאֶצְבַּע.