יָרְדָה נְשָׁמָה עֲצוּבָה לָעוֹלָם

וַיְהִי אַךְ בְּרִדְתָּהּ – נֶעֱלָמָה,

כִּי יָצְאָה בְּעַל־כָּרְחָהּ לְרַדֵּף אֶת־צִלְלֵי

גוֹרָלָהּ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

יָרְדָה נְשָׁמָה עֲצוּבָה לָעוֹלָם

וַתְּהִי כָּל־יָמֶיהָ אֲבֵלָה,

כִּי אִיש לֹא אֲהֵבָהּ וְאֶת־אִישׁ לא אָהֵבָה

וַתְּקַלֵּל אֶת־יוֹמָהּ וְלֵילָהּ.

וַתֵּתַע הַנְּשָׁמָה בִּמְדִינוֹת רְחוֹקוֹת,

בַּאֲרָצוֹת נָכְרִיּוֹת בְּלִי חָשָׂךְ;

אַךְ אִישׁ לֹא אֲהֵבָהּ וְאֶת־אִישׁ לא אָהֵבָה

וְאִישׁ לָהּ אֶת־דַּלְתּוֹ לֹא פָּתָח.

וַתִּצְנַח הַנְּשָׁמָה עַל סַף בַּיִת סָגוּר

וַתָּמָת עַל שְׂפָתָהּ הַתְּלוּנָה;

וְאוּלָם בְּהַשְׁלִים עִם גּוֹרַל גָּלוּתָהּ

לֹא מָצְאָה גַּם אָז אֶת־תִּקּוּנָהּ.

וַיְהִי לַיְלָה אֶחָד – וַתְּפָלֵּל הַנְּשָׁמָה

וְעַד בֹּקֶר תְּפִלָּתָהּ נִתְקַיְּמָה;

וַתֶּחֱרַד בָּאֲוִיר אֲנָחָה אַחֲרוֹנָה

וַתַּעַל בַּאֲנָחָה הַשָּׁמַיְמָה.